אמא שברה אותי כל פעם מחדש – אימון אישי

הי שוש. ראשית תודה על השיתוף הכן ועל האומץ והנכונות לשתף אותנו. אני אישית 51 שנה אמא לאמא שלי. לפני שנה בעקבות תהליך שעשיתי, שיחררתי את עצמי מתפקיד האמהות. דרשתי את מקומי להיות ילדה. זה לא פשוט ולא קל לעשות שינוי אחרי הרבה שנים שאת יודעת אחרת. אבל נדרש למענך. תודה ?

האם זה קשור לדור שני לשואה?

אני חושבת שזאת בעיה של דור שלם,איך לחשל את הילדים לקראת החיים ואיך לא לפנק אותם
תודה לךשוש

שלום שוש. הבעיה שאינני זוכר את הגיל בו הרגשתי את החסרון הזה.
מרגיש אותו חזק עכשיו. הורי ניצולי שואה ואמא שלי איבדה בעל ובת (בת שנתיים) בשואה.
אני גדלתי בצל הארוע הזה.

היי שוש ! הזדהתי בכל מילה שלך כאילו זאת אני
הלוואי ואוכל לעבוד תהליך זה ואיך???

שוש היקרה
מרגשת כמו תמיד
יש לך את הכשרון לתת מענה לכל אדם ואדם
תודה על כל המידע והידע החשוב
בברכה
ורדה שיא פרסומים
מחברת בין לקוחות לעסקים

ראשית תודה על השיתוף…גם אני עברתי תהליך עם עצמי לקבלת אמא שלי, שבזכותו , אני בקשר נפלא איתה. לאחר שנים רבות של הפוך תפקידים, שאני כאילו האמא

שוש מקסימה שכמוך
מאוד מרגש ונוגע…התחברתי ואהבתי וכמו כן למדתי

שושי אהובה ויקרה
הסיפור שלך מרגש ובמיוחד הדרך שמצאת להרפות מהצורך החיצוני ומצאת את התשובה בתוכך , את האהבה שלמדת להעניק בעצמך לילדה הפנימית שלך.
אני במסגרת עוצמת הרכות , וביום חמישי ממש כעסתי שאני לא מקבל תמיכה מספקת ולא מקבל תשובות שעוזרות לי. לאחר שקראתי את התהליך שלך , ידעתי שזה בדיוק התהליך שמכוונים אליו בעוצמת הרכות, חיבור לילד הפנימי , לתת לו בעצמי את האהבה שהוא כל כך זקוק לה , לקבל ולהכיל את עצמי כפי שאני , לאהוב את הילד הפנימי , להרפות מהדפוסים ש”חושבים” שניתן למלא את החור הזה מהעולם החיצוני, או שהעולם החיצוני אחראי לכך .
הבעיה שהמיינד שלי כבר מכיר זאת מזמן, אך רק היום נדמה לי שזה אולי מתחיל לקרות לי, אני לכן יודע שלא הידע וההבנה דרושים כדי שזה יקרה, אלא משהו חוויתי שהוא מעבר למיינד ולוקח לי שנתיים להתחבר אליו (אני מקווה שזה כבר אכן קורה…).
האם את מאמינה שבסדנה שאתם מעבירים נתן לעשות את זה אחרי חוויה של שלושה
ימים בלבד?
זה לא מפחית מהסקרנות והעיניין שלי להשתתף בסדנה .
באהבה
מתי

שוש יקרה, תודה על השיתוף המעורר השראה. ככל שנלמד מהר יותר להרפא ולשחרר את הילד שבתוכנו, נוכל לשחרר את הצעירים שלנו לחיים חופשיים ופוריים, בלי שיצטרכו לשלם מחירים כמונו. איזה חזון מופלא זה להפסיק את שרשרת הכאב הבין-דורית!:-)

שוש אהובה,
רב הנסתר בין המילים והשורות על הגלוי הלובש צורה דרך המילים. כי ככה זה יש תחושות ורגשות שכמה שננסה לתאר אותם במילים עדיין לא יגעו ולו בקצהו של מה שבאמת מרגישים, מה באמת חווה ומרגישה ילדה(ולא משנה הגיל)הכמהה לאהבה? איך מרגיש/ה ילדה עזוב/ה ולא משנה הסיבה (אם זה כי ההורים היו טרודים בפרנסה או מסיבות אחרות.? או מטעמי חינוך, או מה שזה לא י-היה מנעו ממנה את הדבר הבסיסי הזה “אהבה” מה חווה ילד/ה כשהאדם היחיד שיכל לסמוך עליו “ההורה” פוגע בו ומחריב את עולמו?ואני הקטנה לא יודעת ולא מבינה , וחושבת שככה לזה קוראים “אהבה” ורק לא מבינה שלמרות שאני מתבגרת וגדלה אני עדיין … אותה קטנה שכמהה ועורגת לקורטוב של הכרה ,לקורטוב של אהבה, ועדיין מחכה לאותה דמות ערטילאית בין אם היא כבר בבית אבות ואולי כבר בעולם הנעלם?) כי אולי יותר כואב לשחרר את הציפייה שלעולם לא תתממש ולהרגיש בעקבותיו את האובדן והריק שממלאים את הבור שפעור עמוק בלב,בפנים ולהרגיש את הכאב באובדן האשליה? מאשר לאמץ ולחבק את הילדה הקטנה והפגועה?….?

הי שוש, מזדהה איתך לגמרי, מבינה מאד על מה את מדברת כבת לייקים קרים ואשה לבן זוג מאותו רקע שכלתני שאפתן, הרי שהמציאות היא חיי מחסור רגשי שאין בם שפע ביטוי שמחה ,אהבה, קבלה, הכל מדוד ושמור, הכיצד תדעי אחרת לבד מביקורת ?
מדהים שגילית את היכולת להרעיף ולהחניף לעצמך ולסובבים . יצאת חזקה ומע/אושרת בתהליך.

שוש יקרה,
במפגשים של חיי עם אנשים שונים
הבנתי שהסיפור של כל אדם
יושב בדרך כלל על הקשר עם האם. הסיפור שלך מרגש
ובאמת בא לי כל כך שנתחבק
והיציאה מהשיח המאשים היא בידי כל אחד מאיתנו
ואת עשית זאת. בדרך כלל נדרשת מודעות כל כך
גדולה כדי לא להמשיך באותה דרך מבלי לשים לב

מרגש.
כמה נכון וחכם.
וכמה לא מובן מאליו.
במיוחד אהבתי את שם המבצע ” אמץ ילד”
בברכת הגאולה
טלי

התחברתי מאוד למסופר על ידיך..מכיון שחוויתי אותה החוויה…אמנם לא מההורים אלר מבן-הזוג…אך אם הזמן התגרשתי וקיבלתי חיזוקים חברתיים מהסביבה ומנממונה שלי לשעבר..וחל בי שינוי ע צ ו ם ..בטחוני העצמי גדל ומאז אני ממש פורחת..ומתנהלת אחרת לגמרי עם ילדי וסביבתי..אני ממש שונה מהפן החיובי… תודה לכם..

שוש,
אני חנוקה וכורבת,ליבי פועם בחוזקה וקר לי. אני חשה בעוצנה את שוש הקטנה בנפשה של יפה הילדה האבושה. לא יאמן עדכמה הסיפור דומה-ממש העתק הדבק.
איזה מזל שאני איתך בתדר….
קשה לי נורא עם הכאב החונק אשר מרגיש לי כמו מוות.
מאחלת לעצמי לצאת ממעמקי הטרור הפנימי שלי,ללמוד להשתחרר בסיוע הלמידה איתכם ולצאת מחוזקת,כמוך.
אוהבת ומוקירה את שיתופך.
שבת שלום.