אמאל’ה! חילונים ודתיים ביחד!

[כן, בסוף אני תמיד מגיעה לתדר האדיר, למתנה האינסופית
הזאת שבורא עולם נתן לי], ופתאום אני קצת מבינה את עצמי יותר:
לחישת הלב, קסם ההתמרה, קוד רגשי שלוה (שמות של התדרים שלה).

ועובר עוד זמן ועוד משברים מערערים אותי והנשמה שלי
זועקת בתוכי – די!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! די! לא רוצה לחיות בעולם של שקר,
רוצה להיות מחוברת למקור, לאינסוף, לאהבה הזאת שבראה את
העולם ובראה את האדם, תני לי מעט מאלוקים, תחזרי למקור שלך.
כך אמרה לי הנשמה.

וה’ שוב מראה לי כמה התרחקתי ממנו בלב – על אף כל התפילות,
לפעמים העיניים מכוסות לראות את ההשגחה וההכוונה האינסופיות
שלו, ואז הוא שולח לי באימייל סרטונים של התדר, והם מדברים שם
על הרגש ועל גוף הכאב, ויש אפשרות להרשם לסמינר, ונרשמתי זועקת – כן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ואני ישר נרשמת והולכת, וחווה שם התגלות, חווה שם אנרגיות
גבוהות של אהבה שמחה ושלווה, ומרגישה איך לשם העולם שואף,
זה מה שהעולם רוצה, זה מה שהוא צריך – אבל לפני הכל, שזה
מה שאני צריכה.

איך ה’ שלח לי את הדבר המדויק כשהנשמה שלי כבר לא היתה
יכולה לסבול את הטעיות שהובלתי אותה בתוכן, והוא מראה לי:
אפשר אחרת, שרי יקרה. אפשר לחיות בעולם שבראתי, רק לפקוח
את העיניים לכל הטוב, ולהעז להיטיב. שהרי מה אנחנו בעולם, מה אנחנו?

באנו מטוב שברא את העולם באהבה וברצונו להיטיב ולהראות לנו
את רחמיו וחסדיו האינסופיים. וגם אנחנו כאלה. אוהבים עד אינסוף,
מיטיבים עד אינסוף – אם רק יש בנו את הניצוץ הבוער הזה –
כן, נציף את העולם באהבה שמחה ושלווה וכולנו נאהב ונשמח
ונהיה שלווים.

וזה הדהים אותי לקרוא ביומן הזה את כל החיפוש העצמי שלי,
ועכשיו יש תשובה למי אני, ועכשיו אני לומדת איך אני? מה אני
עושה עם זה? וה’ אתי. ברגעי משבר, בזיכרונות כואבים, באנשים
שלוחצים לי על כפתורים, בעיקר בבדידות הזאת מבני אדם, בתחושת
הקטנות שלי. כי כשאני איתו – וואו, כמה אני גדולה, וכל העולם היפה
הזה שאת מטיילת בו – נברא בשבילך שתראי את כל היופי הזה בדיוק
בזמן הזה שאת נמצאת שם, ונברא בשבילי במדויק – עם השמש הזורחת,
האמא הצורחת, האבא המחבק, האחים השבורים. הכל כדי להגדיל
ולגדל אותנו, כדי ללטש אותנו לנשמה הבוערת בתוכנו שהיא אור שמפיץ
אור – וכשמלטשים את כל הרפש שעטיתי עם השנים – וואו, כמה אור יש שם. כמה אור.

אז כל הזמן יש לי בליל של רגשות. אני פשוט מרגישה מבורכת
ומושגחת כל הזמן. ה’ אתי. והוא שלח לי מתנות ענקיות, מדהימות,
אינסופיות, ומלמד אותי איך לפתוח אותן ואיך להשתמש בהן
ואיך לתת לנשמה שלי לחיות בעולם הזה כמו שהיא רוצה וכמו
שהיא נועדה – להיות טובה ומיטיבה.

כל כך משחרר לכתוב, תודה שהיית כאן בדיוק כשדמעות עמדו לי בקצה.
בדיוק כשרציתי לספר ולצעוק לכל העולם את הנס, את החסד הענק הזה
שה’ גומל אתי יום יום, יום יום. קטונתי מלהכיל, אני אומרת לך.”

ורציתי שגם אתם תדעו. 
תודה.

———

ושיתוף של שולה בן דוד- בוגרת חילונית ומאמנת בשיטת התדר האנושי:

לא סתם אומרים מסתורי הרגשות (השם של התדר הראשי שלה).
יש רגשות שמסתתרים היטב, מסתתרים כל כך טוב שאנחנו אפילו
לא מודעים כמה הם מנהלים אותנו….
היום גיליתי רגש שמאוד נוכח בחיי, מנהל אותי כהוגן, ואפילו לא שמתי לב…

מדי פעם עליתי עליו, ראיתי אותו, אבל שוב הוא חמק.
הרגש הזה הוא – אשמה. בכל פעם שהרגשתי כאב,
הוא נכח שם. כאב לי על כל הפעמים שהרגשתי אשמה.
חשבתי שאם אני יודעת שאני לא אשמה זה מספיק.
חשבתי ששחררתי את האשמה, לא ידעתי שהיא כל פעם צצה ועולה….