סיכום שיעור בנושא: התמודדות עם ביקורת

ביקורתיות

שאלות להתבוננות עצמית על נושא ביקורת –

• מה אני יותר, ביקורתי, או מפחד מביקורת?.
• עד כמה אני מרגיש שאני ביקורתי? (עם עצמי, עם אחרים)
• עד כמה אני מפחד מביקורת?
• עד כמה חשש מביקורת עוצר אותי בחיים?
• כלפי מה אני הכי ביקורתי?
• כלפי מי אני הכי ביקורתי בחיי? (מי האדם שאני כל הזמן הולך אליו עם ביקורת, זה יכול להיות שהביקורת עליו אמיתי, אבל עדיין מי אותו אדם שאני סוחב עליו ביקורתיות). כלפי אותו אדם- מה הביקורת שיש לי עליו?.
• מתי לאחרונה העבירו עליי ביקורת? ואיך הרגשתי בעקבות כך?

ביקורתיות שיפוטית לא-בריאה לעומת ביקורת חיובית בונה ובריאה – כשאנחנו מתייחסים לתיקון הביקורתיות ולביקורת אנחנו מתייחסים לביקורתיות שיפוטית שהיא שלילית והורסת לנו (עם עצמנו ובמערכות יחסים), אך יש להבחין אותה מביקורת חיובית. ביקורת חיובית זה משהו חיובי ובריא- ביקורת זה היכולת שלנו להסתכל על תהליך או על עצמנו או על משהו שלא עובד, לזהות שהוא לא עובד, ולתקן אותו.

ביקורתיות וצרכים –

• לא כל הבאת צורך זה ביקורת, ולכן צריך לברר את הצורך הזה. ברגע שאנו תופסים את השני בתוכנו כלא בסדר, שם זה נתפס כביקורתיות, אך אם אני רוצה בלי שום קשר לאדם השני, שיקרה משהו במציאות, כדי למלא צורך פנימי שלי, שם זה צורך. על האחר אין לי שליטה, ובביקורתיות אני מאבד את השליטה במובן מסוים ‘הוא לא בסדר, למה זה ככה’, וזה גולש למקום שבו אני לא מתעסק בעצמי ובצורך שלי.
• כשיש צרכים שלנו שלא מקבלים מענה על ידי האנשים סביבנו, אחד הדברים הראשונים שעלולים לעלות לנו זה ביקורתיות- מוקרן לנו סרט ביקורתי על האחר וכמה הוא לא בסדר ומישהו לא בסדר ושצריך לפעול ולהיות אחרת. אם כל הצרכים שלי היו מלאים הייתי יכול להעניק אהבה אינסופית כל הזמן, אבל באמת יש מצב שהצרכים שלנו אף פעם לא לגמרי מלאים, וזה חלק מטבע הבריאה, לבוא לעולם עם צרכים אינסופיים אל תוך עולם שיכול לספק אותם רק באופן חלקי- וזה חלק מהמתח של המציאות- וכשאנחנו מבינים את זה אנחנו יכולים לשחרר את הציפייה הילדותית והלא-ריאלית שהכל יהיה מלא ומושלם.
• בזוגיות אנחנו באופן טבעי משליכים את הצרכים שלנו על בני הזוג שלנו ואנחנו מחפשים ורוצים שימלאו אותם, אך בפועל זה לא קורה במלואו, וגם לא בזוגיות הטובה ביותר, ואז עלולה להתחיל ביקורתיות על הצד השני- אך זה חלק מטבע המציאות, כי אני לא יכול לספק לבת הזוג שלי את כל הצרכים הרגשיים שלה כי אני לא אדם מושלם, וגם היא לא מסוגלת לספק את כל הצרכים הרגשיים שלי, כי גם עלייה עוברים דברים, וכשהצורך שלנו לא מקבל מענה מבחוץ למרות שציפינו, נוצר שם כאב, ואפילו ביקורת, ואולי טינה- ‘למה היא לא מסוגלת להיות ככה וככה’. אנחנו בתלונות ובביקורת אחד על השני, כאשר בפנים היה לנו צורך, שלא יכלנו למלא, ואנחנו לא ידענו ולא הצלחנו למלא אותו בתוך עצמנו, ואז נוצר שם אכזבה, כאב, חלל, ואז אולי גם האשמה וטינה.

הביקורתיות שלנו על רמת ההשתדלות של אחרים – לפעמים אנחנו משתדלים במשהו, ואחר לא עושה השתדלות, ואנחנו מבקרים את זה שהוא לא מצליח או אפילו לא משתדל, אך יש פה משהו טריקי, כי מה שלנו קל להשתדל בו לא תמיד קל לאחרים להשתדל בו. היכולת שלנו להביא את עצמנו ולהשתדל במרחבים שונים, שונה מאדם לאדם. לבוא בתלונות על חוסר היכולת של האחר להשתדל או על מידת ההשתדלות הנמוכה, גם יכולה להיות סוג של ביקורתיות.

הביקורתיות על אחרים באה כשאנחנו מרגישים מרוחקים ועם לב סגור – הביקורות שלנו על אחרים באות כשאנחנו מרוחקים. ברגע שיש רגש חיובי כלפי האחר ונפתח לנו הלב, הביקורתיות תתבטל. כשאנחנו נרגיש את האדם שממול ואת המקום המחבר, נוכל לצאת מהמקום של הביקורת. בזוגיות הרבה פעמים הביקורת קשורה לזה שהתרוקן קצת מיכל האהבה, ואז מתחילה הביקורתיות לצד השני, ואז אחד הצדדים (בד”כ האישה) יכולה להביא כמו ירי כל מיני טענות- וכשהצד השני (בד”כ הגברים) כשהם מקשיבים יותר לתוכן של המילים מאשר לפסקול הרגשי, נותנים תשובה למילים שנאמרות, אך זה ממש לא נדרש, אלא מה שנדרש זה ללמוד במקום לענות לזהות את הצורך שלה- היא לא זקוקה לתשובות, אלא לאהבה, שתרגיש שרואים אותה, שהיא אהובה. מהצד של האישה, היא צריכה ללמוד לעשות את זה בצורה של שיתוף ובקשה.

בגלל שכשמתרוקן מיכל האהבה ויש לאדם לב סגור עולה הביקורתיות, כל שכן אנשים עם גוף כאב גדול, קשה להם להיות בחמלה, הבנה, התבוננות, כי הכל סגור, וכשהלב סגור אין אפשרות אפילו להכיל דברים אחרים כי אנחנו בקושי מכילים את עצמנו. אך ברגע שהלב פתוח ויש הבנה חמלה התבוננות זה מאוד אחרת.

ביקורתיות שלילית מתרחשת ברמת קיום הישרדות –

ביקורת זה אחד מהסימפטומים וההתנהגויות שעולה כאשר אנחנו במצב הישרדות- וכשאנחנו מזהים את זה במודעות השאלה מה אנחנו עושים איתה. זה לא שלא תעלה ביקורת, השאלה היא כמה נוכל לשים לב אליה, ולבחור להפסיק איתה ולהמתיק אותה.

ביקורתיות פנימית יכולה להיות “מושפרצת” החוצה בקטנות בלא שימת לב –

הרבה פעמים אנחנו בכלל לא מוכנים להעביר ביקורת על אחרים ולהביע להם את זה במילים, אבל, כאשר יש לי ביקורת סמויה בתוכי, למשל על בת הזוג, על משהו מאוד גדול, שאני אפילו לא מעז להגיד, אז יוצא שאולי יוצאים על אותו אדם בביקורות קטנות ומעצבנות, ואנחנו לפעמים אפילו לא שמים לב שזה ביקורת. כשיש לי ביקורת בלב מרגישים אותה. אם אנחנו לא עושים עבודה עם הביקורת שלנו, ולא שמים אליה לב, היא עלולה לצאת בשפריצים קטנים, בלא לשים לב.

כשאנחנו מקבלים ביקורת מאחרים, איך שאנחנו מקבלים את זה מאוד תלוי ברמת קיום אנחנו- כי אם מופעלים לנו הכפתורים ואנחנו במצב הישרדות אז נחווה את זה כביקורת קשה ולא נעימה, אבל כשאנחנו ברמת קיום גבוה יותר, קל יותר להתמודד עם זה, וזה לא כזה מערער.

לפעמים אדם שיש לו גוף כאב כל כך גדול, שקשה לו לקבל הערות וביקורות מאחרים, גם כשהם נאמרים בטוב. במצב כזה חשוב לרוקן כמה שאפשר מגוף הכאב, כדי לא להסתובב עם תחושת אלרגיה. בנוסף, ניתן לשאול שאלה את עצמנו- ‘אם משהו בי מפריע לאחרים, איך הם יכולים להגיד לי את זה?’. יש ביקורת שהיא בונה.

ביקורתיות על אחרים שקשורה בתפיסה שונה שלנו על המציאות – לפעמים הפרשנות הביקורתית שלנו כלפי האחר קשורה בזה שאנחנו פשוט תופסים את המציאות אחרת- ואותה כוונה להתנהגות שהאחר פועל ואנחנו שופטים כמשהו רע, מצידו הוא אפילו לא רואה את זה ככה. למשל, אמא שמבקרת את הבת שלה שהיא לא מסודרת ולא שמה לב למרחב ומפוזרת והיא שופטת אותה כמרוכזת בעצמה, יכול להיות שהבת בכלל לא חווה את זה ככה בכלל. מצד הבת, היא פשוט מי שהיא. ומה שהאמא מגדירה כ’מרוכזת בעצמה’, הבת לא חווה את זה כמרוכזת בעצמה, אלא אולי היא חווה את זה כדברים אחרים, כמו למשל שהיא חווה שיש לה הסחות דעת, או שיש לה רצון חזק והיא יותר סובלת כשדברים לא קורים כמו שהיא רוצה, או שזה קשור למבנה האישיותי שלה ולתדר שלה וזה מגיע ממקומות אחרים. כשאנחנו לא מגיעים בעין של חמלה וכף זכות, אנחנו עלולים לפספס את האדם האחר- כי אנחנו אומרים לעצמנו ‘אם אני הייתי הוא אז לא הייתי מתנהג ככה אלא אם כן _משהו-שלילי_ אז כנראה בגלל זה הוא פועל ככה’ (הפוסל במומו פוסל), אבל זה לא ככה, והאחר הוא לא שכפול שלי, אלא פועל מתוך עצמו, והמהות שלו אחרת משלי. יכול להיות שאותה אמא תשפוט התנהגויות מסוימות של פיזור כ’מרוכזת בעצמה’, אבל אותה בת כשהיא פועלת בפזרנות זה לא בא לה מהמקום שהיא מרוכזת מעצמה, והיא יכולה להיות גם לא מרוכזת בעצמה וגם בפיזור, ואין קשר, אלא זה קשר דמיוני שאנחנו יצרנו בביקורת, מתוך המחשבה שהמנגנון של האחר זהה לשלנו. הראייה של כל אדם שונה, ולכל אחד סרט משלו. עלינו להסכים לזה שהאחר שונה מאיתנו- קודם לקבל שהוא שונה ממנו, ואחר כך גם לקבל את המחירים שהאחר שונה מאיתנו- האדם הזה אולי לא ירוויח דברים מסוימים שאנחנו מרוויחים כי הוא שונה מאיתנו, אך מצד שני יש גם דברים שהוא ירוויח ואני לא, כי אני לא כמוהו. ברגע שאקבל את האחר כפי שהוא, הלב שלנו ייפתח אליו. יותר חשוב שהצד השני ירגיש שאני אוהב אותו עם לב פתוח, מאשר שאהיה עם לב מכווץ ואלמד אותו “מה צריך”.

ביקורתיות כמנגנון הגנה – ביקורתיות כמנגנון הגנה נובעת מהרצון להרגיש שווים ובטוחים אל מול השוני (מה ששונה מאיתנו במציאות).

• בעצם יש אותי, ויש משהו שונה, מישהו שונה שאני פוגש בעולם, ואז במפגש הזה כשאני פוגש שוני, יש 2 אפשרויות- לשפוט את זה כמשהו שיותר טוב ממני או כמשהו שפחות טוב ממני. כדי
• כדי להרגיש שווים ובסדר עם עצמנו, אנחנו דואגים להיות על ידי זה שהביקורת שלנו מורידה את השני- זה סוג של מנגנון הגנה- נקרא גם ‘האגו המשווה’- אנחנו משווים את עצמנו אחד לשני כל הזמן. כשאנחנו נתקלים במשהו שונה, כדי להרגיש שווים, אנחנו מורידים אותו.
• אנשים ששונים מאיתנו ומביאים גישות שונות מאיתנו ועושים דברים אחרת- אנחנו הרבה פעמים מורידים אותם והשיטה שלהם והעשייה שלהם באמצעות ביקורת, כדי ליצור שוני שבה אנחנו יוצאים עם היד על העליונה לתפיסתנו.
• כשאנחנו ביקורתיים יש בתוכנו איזה חלק שרוצה להרגיש שווה ביחס לשני, כי אולי מרגיש ותופס שהוא פחות מהשני. הביקורת עוזרת להרגיש “שווים יותר”.

ביקורתיות כמראה – ביקורתיות נובעת גם ממשהו שאני לא מקבל בעצמי, שאותו אני פוגש אצל האחר.

• אם אני לא נותן לצד הרגשי שלי מקום, מה שעלול לקרות כשאני רואה אדם אחר שהוא מאוד רגשי, אני עלול לזלזל בזה, וזה עלול ליצור בי דחייה. אם אני לא נותן לעצמי לנשום ולקחת את הזמן בהחלטות ובעשייה, אז עלול לעלות בי רתיעה לסוג של אנשים שכן עושים את זה, ואולי אפילו גועל, כי זה מקומות שאני לא מקבל בעצמי.
• אז יש אותי, את משהו שאני לא מקבל בעצמי, ואז יש לי על ידי החיצוניות מראה לדבר הזה שאני לא אוהב, ושם יכול להגיע ביקורתיות, ובביקורתיות כזאת זה שיקוף של ביקורת שלנו על עצמנו.
• למה שיהיו חלקים שאנחנו לא אוהבים בעצמנו ומבקרים את עצמנו? כי יש מקומות שבהם ביקרו אותנו עליהם, ואימצנו לעצמו את “הדרך הנכונה להיות”. מקומות שבהם ביקרו אותנו עליהם ולא היו מקובלים, אלו מקומות שאנחנו התחלנו לבקר את עצמנו. דברים נוספים שאנחנו מבקרים את עצמנו, זה על דברים בתוכנו שעוצרים אותנו- למשל אם יש לי נטייה לחוסר יסודיות או בינוניות או וויתור, יהיו לי על זה מחירים, ואני אראה אנשים שכן מתמידים עוקפים אותי, ואז אני לא צריך שמישהו ביקר אותי על זה, אלא אני כבר אתחיל לבקר את עצמי, בגלל התסכול מהתוצאות שאני מקבל במציאות, ואז אגיד לעצמי ‘אוף למה אני לא מסוגל פשוט להתמיד (או משהו אחר)’ וכד’. יש מחיר לאופן שאנחנו מתנהלים, ואם את המחיר אנחנו לא אוהבים, אנחנו עלולים לבקר.
• כשאני מבקר מישהו, זה בעצם מראה שלי, כי זה חלקים בי שאני לא מצליח לראות, שהאחר משקף לי.
• הביקורתיות כמראה זה משהו שמאוד נפוץ לנו עם הקרובים שלנו.

ביקורתיות כמנגנון שליטה – הרבה פעמים אנשים משתמשים בביקורת כמנגנון לשלוט על השני, ובכך להשיג ביטחון.

• הרבה פעמים הביקורת שלנו על האחר נועדה להוביל או להחזיר את האדם השני לאיזשהו תלם שאנחנו רוצים שהוא יהיה בו- תלם שנוכל להרגיש שם יותר בטוחים. למשל, אם הבת שלי תתנהג ככה וככה, אז אוכל להרגיש יותר בטוח. במצב כזה יש ביקורת שעלולה לנסות ליישר את האחר ולהשפיע עליו.
• כשאנחנו מבקרים מישהו זה יכול להוות כמנגנון שליטה, שאם אבקר את האדם מספיק, יכול להיות שהוא ישתנה, ואז אשיג את הביטחון שאני רוצה.

לפעמים קשה לנו לקבל חלק מסוים בעצמנו, ועולה לנו ביקורתיות כלפיו. אם אנחנו מודעים אנחנו מצליחים לזהות את הביקורתיות כלפי עצמנו, ואם אנחנו יותר מודעים אנחנו מצליחים לזהות שמדובר רק בחלק בתוכנו מתוך המכלול שבנו, ואם אנחנו פחות מודעים אולי נהיה מאוד ביקורתיים כשנראה את החלק הזה או התכונה הזאת אצל מישהו אחר. למשל, אם יש בי חלק פאסיבי אז אולי יש לי על עצמי ביקורת- ‘חפפני’, ‘עצלן’ וכד’. אולי אנחנו מנסים להסתיר את החלק הזה שלנו מאחרים בגלל בושה, אולי מנסים לא להיתקל בו, לא לחוות אותו, לא להגיע אליו ולמצבים שאולי הוא יבוא לידי ביטוי. נשאל את עצמנו- איך אני עם החלק הזה? איך אני עם עצמי שהחלק הזה מופיע?.

לפעמים יש חלק בתוכנו או תכונה שאנחנו מבקרים מאוד עם עצמנו, ואז מתוך המקום השיפוטי הזה, אנחנו גם מחפשים להסתיר את אותו חלק מאחרים, ולנסות לעבוד בעבודות מאומצות כדי שהצד הזה לא יתגלה או לא יבוא לידי ביטוי. כשאחרים (ובמיוחד הקרובים אלינו) אולי כן מגלים את החלק הזה בעצמם, זה עלול לשקף לנו את הדבר הזה כמראה, כי אותו אדם לא מסתיר את זה או אפילו לא מנסה להסתיר את הצד הזה שבו, ומבחינתו זה אולי נתפס כמשהו ש’הוא מגלה את ערוותו’ כי זה אולי מרתיע ומגעיל וגורם לסלידה ובוז.

כשאני מרגיש שיפוטיות כלפי אחרים, אם אני רוצה להגיע למצב שבו אני אוהב ומקבל אותם כמו שהם, אני צריך לקבל ולאהוב את עצמי כמו שאני. כל עוד שיהיו חלקים בי שאני שופט אותם, נלחם בהם מלחמת חורמה, מתבייש בהם, וסולד מהם- אז כשאראה את החלקים האלה בהם אני תקרה השיפוטיות.

הפחד הכי נפוץ כלפי אהבה וקבלה עצמית של החלקים שבתוכי, זה הפחד שאם אקבל את עצמי כמו שאני, זה עלול לעצור לי את ההתקדמות בחיים, ולא אשתפר ואהיה יותר טוב. רוב האנשים חושבים שאם נאהב ונקבל את עצמנו כמו שאנחנו עכשיו, אז או שנישאר במקום או שנדרדר למדרגה נמוכה יותר, ואז אנחנו שונאים את עצמנו או חלק בתוכנו, מתוך ציפייה שזה יביא אותנו לרמת ההתפתחות הבאה, ושככה נתקדם, אך זה לא באמת קורה. כשאנחנו שונאים חלק בתוכנו זה לא באמת מוביל אותנו להתפתח, אלא ההפך, עוצר אותנו במקום, ואפילו מוסיפים לחצים ומועקות על עצמנו. לכן כדי להתפתח עלינו לעבוד על לאהוב את עצמנו, עם החולשה במדרגת ההתפתחות הנוכחית שלנו- ואז מה שקורה זה שכוחות העילוי הטבעיים מעלים אותנו למדרגה הבאה, אך הכוח המניע הוא לא שנאה עצמית.

הביקורתיות שלנו מופנית כלפי חלקים בתוכנו שאנחנו לא מצליחים לקבל ולאהוב, ושהיו נתונים לביקורת בעבר שלנו.

למה אנחנו מפחדים מביקורת? –

ביקורת לוחצת לנו על כפתור הפעלה הישרדותי של לא-מוערך, וזה נוגע במקום מאוד קדום וראשוני- ערך עצמי. הרבה פעמים אנחנו נמנעים להראות את עצמנו או להעז מתוך הפחד שיבקרו אותנו- ביקורת לוחצת לנו על הכפתור של חוסר ערך, וזה מקום מאוד בסיסי וראשוני, שצריך את אותו תחושת ערך כקרקע יציבה לתפקוד, וכשזה מתערער זה יוצר בעיה.

רק ביקורת שמכוונת למקומות שאותם אנו לא מקבלים בעצמנו באמת יכולה לערער אותנו –

הכלל הוא שרק ביקורת שמכוונת למקומות שאותם אנחנו לא מקבלים בעצמנו- באמת יכולה לערער אותנו. מקומות שאנחנו כן מקבלים בעצמנו, גם אם נקבל עליו ביקורת מבחוץ, זה לא יערער אותנו, כי המקום הזה מהווה קרקע יציבה ואנחנו מקבלים את המקום. לקבל ביקורת זה לרוב לא נעים, אך ההבדל בין ביקורת שמסעירה אותנו, מקוממת אותנו, מעליבה אותנו, משפילה אותנו, לבין ביקורת שגם אם היא לא נעימה היא עדיין לא מערערת- זה ההבדל- האם הביקורת מכווננת למקום שבו אני שלם איתו או מכוונת למקום שבו אני לא שלם בעצמי. אם מדובר במקום שאנחנו לא מקבלים בעצמנו, ויש לנו גוף כאב שם, זה מערער ומוציא מאיזון.

ביקורת מאדם שאנו רואים כשווה מאיתנו תכאב יותר –

לפעמים יכול להיות ביקורת שהיא לא בהכרח מכוונת למקום שבו אנו חלשים בו, אלא ביקורת שמגיעה מאדם חשוב יותר (אולי יותר מאיתנו) או לפחות שווה לנו, או אדם שאנו מרגישים “כלואים באהבה שלו”. אם יש אדם שאנחנו לא כל כך מעריכים ואנחנו רואים את עצמנו כמעליו, גם אם הוא יבקר אותנו, זה לא יזיז לנו ממש, אך אם זה אדם שאנו תופסים ממנו הרבה, שם זה יכול למוטט אותנו. במקום הזה זה בא לשים זרקור על ‘כמה אני מעריך את עצמי’ ו’כמה אני מנסה לשאוב ממנו את הערך והאהבה’. זה שקרסתי מביקורת מאדם מסוים, אולי מראה על המקום של הערך העצמי שאני צריך לחזק, שאני לא תלוי באדם הזה, ותפסתי אותו עד עכשיו כיותר שווה ממני, או אולי הרגשתי שאני תלוי באהבה שלו, ועכשיו זה הזמן לחזק את הערך שלי בעצמי.

שימוש בביקורתיות שמגיעה אלינו כדי לשכלל את הקבלה העצמית –

אנחנו נראה להשתמש בתגובות שלנו לביקורת כדי לבדוק איפה החלקים שאנחנו לא שלמים עם עצמנו. אם הביקורת ערערה או הסעירה אותי, זה מקום שבו אני לא שלם עם עצמי, או זה מקום שבו אני רואה את האדם המבקר מלמטה, או שאני מרגיש תלוי באהבה או באישור של האחר. אלו מקומות של עבודה עם עצמנו, לחזק את הערך שלנו.

תרגיל- סרוק 3 מקרים מהעבר שבו ביקורת נגעה בך במקום מאוד כואב, ובדוק, עד כמה אתה שלם עם המקום הזה. לאחר מכן תבחר לאהוב ולקבל את המקומות והחלקים האלה שבתוכי.

כשנלחץ לנו כפתור הפעלה רגשי, ומתעורר לנו גוף הכאב, אז עולה לנו הרגשה שהיא בעצם כוללת את כל הפעמים שהרגשנו את אותו דבר (למשל כפתור ‘לא רואים אותי’), ואז השיח כלפי אותו אדם שמחמתו נלחץ הכפתור הופך לשיח מאשים של ‘הוא לא בסדר’. אפשר להיות צודקים, אך השאלה היא מה הצדק משרת במקום הזה. כשאנחנו מגיעים לאותה רמת קיום הישרדות והראש שלנו בביצה, אנחנו לא רואים ממטר, ולא מבינים את הסיטואציה, אלא כל מה שאנחנו רואים זה כמה כואב לנו, ושיש מישהו שאשם בכאב שלנו ‘בגללו כואב לי’. אך אנחנו בתהליך מודעות ורוצים לראות את המעבר, ולצאת מהשיח של ‘בסדר’ או ‘לא בסדר’. כשגוף הכאב עולה אנחנו מגיבים מתוך הישרדות, ולכן, אם נתקוף אותו, לא יהיה מוטיבציה לצד השני להתקרב אליי ולהתחבר ללב שלי, ולכן התגובה האוטומטית מתוך כאב היא בעלת השלכות על הדינמיקה ומערכת היחסים, ולכן נרצה להגיע למקום שבו אנחנו יכולים לבחור איך להגיב. כשאנחנו מדברים את “הצדק” שלנו מתוך הכאב, מה שזה מייצר זה מרחק- זה מביא לנו תוצאה שאנחנו אולי לא רוצים. עם צדק אנחנו לא בונים יחסים ומייצרים קרבה, אלא עם צדק הורסים יחסים, מייצרים מחלוקות, כי זה בא מתוך אנרגיה מלחמתית שבו אני מנסה להוכיח את הצדק שלי ושהאחר טועה, וזה מצב הישרדות, ואז האחר נהיה אשם ומושא לביקורת שלנו.

תרגיל- תאר אירוע שבו היה לך ביקורת או תלונה על מישהו. מה הרגשת? מה לא בסדר בו ובהתנהגות שלו? האם אני מכיר את התכונה הזאת בתוכי? (שמץ מינהו).

לפעמים קשה לנו לראות אדם מסוים בהתנהגויות מסוימות, ואין לו את הרצון או היכולת להשתנות, ואולי אנחנו בהתנגדות אליו ולהתנהגויות שלו, ומנסים לשנות אותו, וגם אם לא בפועל, לפעמים זה קורה בלב, או לפחות בכמיהת הלב, והרבה פעמים זה גם גורם לנו לרצות להתרחק מאותו אדם. לפעמים צריך ללמוד לקבל את המציאות ואת האנשים, ולא להשקיע אנרגיה בלנסות לשנות אותם. ההתרחקות מאדם שלא מצליח לעשות שינוי זה שיעור, ומי שמתרחק זה כי קשה לו לראות את זה, כי זה משהו שמשקף לנו בתוכנו, ואז עדיף לנו לא לגעת.

למה קשה לנו לקבל ביקורת? – אחרי שלמדנו את הדברים הבסיסיים, נרחיב ונפתח את זה..

• כבוד ותחרות – שובר את הרצון של האדם להיות אהוב כפי שהוא. לכל אחד מאיתנו יש רצון להרגיש שאוהבים אותנו איך שאנחנו, וזה חלק מהכבוד שלנו, אך כשמישהו בא ונותן לי ביקורת, אז בחוויה שלי הוא לא מקבל אותי כמו שאני, וזה שובר לי את החלום שלי שיאהבו אותי כמו שאני, וזה אולי נותן חוויה של אולי אני בתחרות עם מישהו שכן אוהבים ואותי לא. אנחנו הרבה פעמים מערבבים את הביקורת על דבר מסוים, וחושבים שזה מי שאנחנו, והרי זה לא בהכרח נכון, כי למרות שהביקורת על הדבר, ההתנהגות, התופעה, ולא על האדם, קשה לנו להפריד את הביקורת המתקבלת ממי שאנחנו. גם בזוגיות זה מאוד קשה, כי יש ציפייה שאם בן/ת הזוג בחר/ה בי אז שיקבל אותי כמו שאני- ‘מה זאת אומרת? למה יש לו ביקורת עליי? אם הוא אוהב אותי שיקבל אותי כמו שאני’. לא תמיד זה גלוי לנו לעין הציפייה הזאת לרצות שהאחר יקבל אותנו כמו שאנחנו.
• עוינות חוסמת – לרוב ביקורת נאמרת מתוך כעס. הרבה פעמים הביקורת יוצאת מאיתנו כשאנחנו ברמת קיום הישרדות, שאנחנו לא יכולים להחזיק את זה, שזה מתפוצץ לנו, בורח לנו. במיוחד בתדרים מסוימים- תדר 8 אוהב אדם אבל הוא צובר וצובר ואז פתאום יכול לצאת משליטה. תדר 2 ברכות רכות ואז בום בוואת אחת יכול להתפוצץ, ומי שעומד ממול לא יודע מאיפה זה בא לו. תדר 6 צובר וצובר והוא לא מתפוצץ אלא מתכנס ומתנתק קשר, אין עם מי לדבר, הוא מחק את האדם, ומבחינתו האדם לא ראוי, ויש חומה בינו לבין האדם. כשכועסים מתאכזבים, והצד השני מרגיש את האנרגיה, ושיש שם כעס, סימן שמשהו נגע בי, והאנרגיה הביקורתית חזקה, והאדם שמולי קולט אותה, ומרגיש מותקף ואז הוא נוטה להדוף את זה. האנרגיה שאנחנו משדרים מאוד משפיעה, וזה אנרגיה של עוינות חוסמת, כי לרוב ביקורת נאמרת מתוך כעס, והחוויה היא של עוינות, ואם זה עוין אז לא בא לי להקשיב
• חוויות התקפה שגוררת הדיפה – המחשבה של האדם המבוקר- חווה התקפה ולכן עסוק בהדיפה. כשמבקרים אותי אני לרוב חווה התקפה, והנטייה זה להתגונן, לשים שיריון מגן, ולרוב להחזיר מתקפה, ולפעמים גם לפני שיתקיפו אותי אני אולי יתקיף גם. כשאנחנו חווים מותקפים, אין לנו יכולת להסתכל על עצמנו. לפעמים אנחנו נכנסים לדמות של לוחם צדק ששומר על ערך הצדק, וכל זה בגלל חוויה שאנו מותקפים, והמלחמה שלנו היא כדי להילחם על הצדק. בחוויה שלנו שמישהו מבקר אותנו אנחנו בחוויה תחת מתקפה, והציפורניים עלולים לצאת החוצה, כי לא בא לנו לחוות מותקפים
• “אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך”- תלוי איך מוכיחים.. אם אתה בגישה מעריכה כלפי האדם הוא יהיה פתוח לשמוע. אם אתה מסתכל על האדם השני ונותן לו הרגשה שהוא כמו לץ ‘מה אתה עושה מי עושה כאלה דברים’ הוא לא יקבל את התוכחה, ואין סיכוי שהוא יקבל וייפתח לו הלב להקשיב לך. אבל אם אתה מסתכל על האדם ומי שאתה רואה מולך זה מישהו שאתה מעריך, ואתה נותן לו כבוד, מסתכל אליו בכבוד, אז הוא יקשיב לך, הוא ירגיש שאתה רואה אותו ואכפת לך, גם אם יש לך ביקורת, הוא ירגיש שזה בא מלב אוהב, וכשהלב אוהב אז נפתח הלב.

ביקורת כניסיון לשמירה על ערך –

• כשאני בא ונותן ביקורת, אני שומר על איזשהו ערך שחשוב לי. לדוגמא, אם אני אראה מישהו שלא אומר אמת, יהיה לי ביקורת ‘למה אתה משקר’- והשמירה על ערך זה האמת. או ביקורת על מישהו שנהג בצורה לא צודקת לדעתנו, אולי ניתן ביקורת כי זה יהיה לשמור על ערך של צדק.
• כשיש לי ביקורת, אני פוגש משהו שסותר לי בעולם הערכים שלי- ‘אתה לא היית רגש ל__’ אז יש מה להגיד על זה, כי יש לי ערך שחשוב לי, ואני רואה מציאות שונה מהערך הזה.
• התבוננות: כשאני מותח ביקורות על אנשים, על איזה ערך חשוב לי לשמור?.
• מעניין לדעת, האם כשאני נותן ביקורת, האם יש גם ערך שהייתי רוצה לשמור עליו, ביני לבין עצמי, גם בשעה שאני מבקר מישהו. נגיד שהערך שרציתי להגן עליו הוא כבוד, אם אני אומר את הביקורת בצורה לא מכבדת, אז עצם אמירת הביקורת גורמת לי לזרוק את הערך שלי, או אולי ערך אחר, ולכן כדאי שיהיה לי ערך מסוים לאמירת הביקורת. לפעמים כשאנחנו יוצאים למלחמה על ערכים, לפעמים אנחנו לא שמים לב, שבשביל אותו ערך שיצאנו למלחמה, אולי אנחנו דורסים אותו במלחמה. בסוף אני בוחר להיות מי אני בתוך הסיפור, ומה עולם הערכים שלי שאני לא מוכן לוותר עליו, ואני רוצה להישאר נאמן לעצמי.
• לפעמים אנחנו מקבלים ביקורת, וזה לא גורם לנו התנגדות פנימית, אולי בגלל שהמוכיח ידע לעשות את זה, ואולי בגלל שעצם קבלת התוכחה הזאת עזרה לנו לשמור על ערך שחשוב לנו. גם כשאנחנו נותנים ביקורת, אפשר לקשר את ההערה לערך שחשוב לאדם.

להיות כנה ולבוא עם הלב כמו שהוא, זה המפתח שיברים הכי טוב, וזה פותח את הלבבות גם למי שמולי, ולפעמים לא צריך לדעת יותר מידי, אלא רק לשתף, וזה יכול להספיק, ולזכור שאנחנו בני אדם.

תרגיל התבוננות על חוויה שבו אני מקבל ביקורת-

• בראי של התדר, מה הדבר שאם מבקרים אותי, הכי מקפיץ אותי? (על פי רוב הדבר שיבקרו אותי יהיה בשל-במיטבו של התדר שלי, ואז ישימו לי מראה על הלא-במיטבו, אבל בדיוק אותו דבר שישימו לי עליו מראה של רמת ההישרדות שלי, צריך לזכור שכמו שיש את הלא-במיטבו יש את הבמיטבו של התדר, אבל הלא-במיטבו מישהו שם לי מראה).
• איזה כפתור הפעלה רגשי הביקורת שאני מקבל לוחצת לי? (על הלא שווה, לא מוערך, לא רואים אותי, לא אהוב?)
• איך זה כשאתה נראה לא במיטבך? (לנוכח הביקורת)
• איך זה כשאתה נראה במיטבך? (לנוכח הביקורת)
• מה אני לומד מזה על עצמי?

חשוב לציין, שבחיים עצמם יש ביקורת, בעבודה, בתפקוד, בביצועים, אך מה שאנחנו באים לדייק פה, זה מתוך איזה עמדה והתייחסות אנחנו מגבשים את הביקורת, וכיצד הביקורת נאמרת. ביקורת טכנית בעבודה על מוצר זה דבר אחד שהוא מאוד ענייני ולא בהכרח מעורב במקום רגשי פנימי, אבל דווקא עם האנשים הקרובים אלינו הביקורת מעובדת עם עוד דברים, ושם נדרש הדיוק. העולם הולך למקום של ביקורת, ומשהו באיזון בדורנו מופר, ויותר קל לנו לראות ‘מה לא’, והרבה יותר קשה לשים את הפנס על ‘מה כן’, יותר קל להעיר ולא להאיר. הילד שלנו ישמע ביום עמוס לא כמה אני אוהב אותו והתגעגעתי אליו, אבל אם קרה משהו שהוא לא עשה אני אעצור ואומר לו ‘למה לא עשית ככה וככה ולמה כן עשית ככה וככה’. לכן חשוב לשים לב שהמציאות שלנו הרבה פעמים אומרת מה לא, ופחות מרימה על נס את הכן, והשאלה מה מזרים יותר אנרגיה חיובית לעשייה ולהתקדמות- הדיוק של מה לא, או ההרחבה של מה כן. יותר מהותי להרחיב את הצינור של הכן והחיוב. וצריך לשים לב לפרופורציה ולנקודה הפנימית. גם בתוכנו בנפש, עם עצמנו, ביקורת לא מאוזנת כורתת את הענף שעליו אנחנו יושבים.

לימוד זכות של הבעש”ט –

• הצדיק הבעל שם טוב אמר “משיח יהיה מלמד זכות טוב על כל ישראל, אפילו על הרשעים, שהם צדיקים, אז הם צדיקים, ומחמת הזכות שילמד זכות עליהם יחזרו בתשובה, ועל ידי זה יהיו נגאלים, כי בתשובה נגאלים. והיה אומר- צדיק קטן אוהב רשעים קטנים, וצדיק גדול אוהב רשעים גדולים. אבל משיח יהיה אוהב ומלמד זכות אפילו על רשעים גמורים, וכל מי שמלמד זכות על כל הברואים הוא מבינת משיח”.
• לנסות לאמץ את הגישה הזאת. זה לא אומר שלא נאמר בחיים ביקורת, אבל כשאני מסגל לעצמי כאלה משקפיים על אחרים, אז יש מצב שייפתח לי הלב, ושהדברים שיוצאים לי מהפה יקבלו נימה אחרת.

ביקורת סמויה על תהליך – חלק מהעניין זה לתת גם כבוד לתהליך. לפעמים יש לי רצונות ואני כל כך נחוש להביא אותם כאן ועכשיו, ויוצא מזה ביקורת, אבל הביקורת הזו היא בתחפושת- אני לא מסוגל לראות שהתהליך של אנשים שונה משלי, ואני לא נותן כבוד לתהליך. חשוב לתת כבוד לתהליך, גם כשאני נותן ביקורת, להבין שהדברים זה לא בלחיצת כפתור, וזה נהדר שאני רוצה, אך צריך לראות איפה האדם השני בתהליך, ולכבד את זה, ולא לבקר את הקצב שלו או השלב שהוא נמצא בו בתהליך.

תגובות