מהי עשייה ללא מאמץ? – עשיה מתוך תשוקה, שמחה, קלילות, בנחת, בכיף, מתוך חזון, בזרימה, בנחישות, באהבה, באמונה. זה נהדר להגיד מה לא כשמדברים על מאמץ, אך בסופו של דבר, נרצה להגיד מה כן על דרך החיוב, ולא רק על דרך השלילה.
שלב ראשון – שאלון המחסום הרגשי שלך להצלחה
מוזמנים לבחון מהן המחסום הרגשי שלך להצלחה שמשפיע גם על העשייה
מוזמנים לענות על על מספר שאלות מצומצמות עם המאמן הוירטואלי שלנו ולזהות את המחסום הייחודי שלך.
לחצו כאן לגישה מיידית וללא עלות לשאלון
שלב שני- לקרוא את המדריך
הגורמים המשפיעים על עשייה במאמץ לעומת עשייה ללא-מאמץ:
מה באמת משפיע על העשייה אם היא במאמץ או לא במאמץ? ישנם כמה גורמים שנתייחס עליהם ומשפיעים על כך:
- רמת קיום – יש לנו 3 רמות קיום (הישרדות, תודעה, מודעות), ובכל רגע נתון אנחנו יכולים להיות באחד מרמת הקיום. אותה רמת קיום תשפיע לנו על המאמץ בעשייה:
- רמת הקיום האוטומטית והבסיסית זה רמת ההישרדות, וכשאנו בהישרדות, אנו נחווה מאמץ בכל דבר, אפילו במטלות פשוטות ולא מאיימות כמו להכין לאכול לעצמנו בבית. רמת ההישרדות צובעת את כל העשייה שלנו כמאמץ, וזה לא יהיה צבע ססגוני, כי זה לוחץ לנו על כפתורי ההפעלה הרגשיים הכי כאובים, וזה מפעיל לנו את כל היבלות, הרגשות הכואבים, כפתורי ההפעלה הרגשיים, הכאבים, המקומות ששואבים לנו את כל האנרגיה. בגלל שרמת הישרדות נותנת לנו משקפיים קודרות וקשות על המציאות, אז פתאום לקום להתקלח זה דבר שעלול להיחוות כ’אין לי כוחות’ וכל דבר נראה דרמה וקשה, ואפילו דברים טריוויאליים.
- ככל שהתדר שלי גבוה יותר, ככה הדברים יזרמו לי יותר בקלות. כשאנחנו רוצים להעלות לעצמנו את התדר, ואנחנו צריכים לעשות מטלה, כמו לנקות בית, ושמים מוזיקה שמחה שאוהבים שמעלה את המורל, ואז מה שהיה לוקח לי שעתיים לוקח לי שעה ואני עושה בכיף, כי העלתי את התדר את המורל שלי. האפשרות לפגוש את עצמנו עם עין טובה, עם אנרגיה טובה, עם תדר חיובי- זה משנה מציאות ואת העשייה, והדברים נהפכים להיראות ולהיחוות אחרת. כשאנו מרחיבים את הלב הכל נראה אחרת, מתרחבים.
- כשאנחנו ברמת קיום הישרדות הצינור סגור ומכווץ כדי למנוע מאיתנו להרגיש כאב, וכשהוא מכווץ אנחנו במאמץ. כשאנחנו בהישרדות אנחנו בביצה- אפשר ממש לדמיין את זה פיזית- זה איכס, דביק, קשה, כשאנחנו בהישרדות הראש שלנו בביצה, וזה מאוד מאמץ לנוע בתוך הביצה.
- חמלה זה מפתח גדול לעלות מרמת הקיום של הישרדות. לכל אדם יש דברים שקשה לו והוא לא אוהב לעשות, אבל כשיש לנו גם שיפוט וביקורת, זה מכניס אותנו יותר עמוק לביצה, מכניס להישרדות בריבוע, ואנחנו משקיעים המון אנרגיה על כלום- רק על ההתנגדות. עצם שזיהינו את ההישרדות ולא מתנגדים לזה, כבר עזרנו לעצמנו על ידי שנביא חמלה למקום הזה.
- כשאני קולט שאני בהישרדות אני לא קונה ומזדהה עם הסרט שמוקרן לנו בפנים, ויודעים להבחין בין החוויה הרגשית המדומיינת שעולה לנו, לבין המציאות. לא נשאבים למקומות הנמוכים.
2. התדר – מהי המהות המולדת. אפשר לזהות את המאפיינים שלי של התדר בעשייה.
- תדר 6 (עוצמת הפנימיות) שלא במיטבו חי בפרפקציוניזם, ואז כל עשייה זה מאמץ, כי אם זה לא מאה אז זה אפס, ואז עלול לדרוש דברים שלא נכונים לו. לעומת זאת, כשתדר 6 במיטבו והוא חי לפי המשפט ‘עשיתי כפי יכולתי לפי הכוחות שהיו לי ברגע זה’ זה נעשה בלי מאמץ ומשחרר.
- תדר 7 (מסתורי הרגשות) לדוגמא כשהוא מאוד רגשי, ומשהו קטן קצת לא הסתדר, וזה יכול להיות מינורי, הוא כבר התפרק, כי קרה משהו ברגשות שהוא איבד שליטה, והופך לדרמה-קווין. המילה ‘לא בא לי’ זה משפט טיפוסי של תדר 7.
- תדר 9 (לחישת הלב) כשהוא מנותק מהראש כל קושי נחווה כאילו נחרב העולם.
- תדר 3 (אחדות הניגודים) ירגיש מאמץ שקשור לתדר שלו כשהוא צריך לבחור, הוא צריך לעשות או זה או זה, והוא מרגיש שנגמר לו האוויר, כי הוא לא מסוגל לבחור משהו אחד, והוא ירגיש שזה מאמץ, וחוויה שמבזבזים הרבה אנרגיה, כמו פול גז על ניוטרל ורק מתחפר יותר במקום שלו. אם כן, התדר שלנו מאוד משפיע על הגישה שלנו לעשייה ואיך נחווה אותה.
3. “השרירים” הפנימיים –
- כשאני הולך לחדר כושר אם אסתכל על המכשירים ואדע איך כל מכשיר עובד, לא יקרה נזק לשרירים באימון, ובאותה מידה כמו הנושא הפיזיולוגי, כדי לאמץ שרירים ולאפשר להם יותר גמישות חוזק חוסן צריך להיכנס לחדר כושר, גם כאן יש חדר כושר של המציאות, ובחדר הכושר של המציאות יש שרירים פנימיים שדורשים חיזוק, שאם יהיו חזקים יותר זה יעזור לנו.
- שרירים פנימיים חזקים ומפותחים שיכולים לעזור לי בעשייה בקלות זה שרירים כמו- סבלנות, רצון, ביטחון עצמי, נחישות, אמונה. השריר שמדבר על היכולת שלי לקבל את עצמי, לאהוב את מי שאני- חיזוק השריר הזה עושה פלאות בחיים, מאפשר לי, מוריד ממני מאמץ, כי ברגע שאני יכול לקבל את עצמי כמו שאני, אני לא צריך להיות מאה אחוז, ואני מפסיק לייסר את עצמי על כל פרט ‘מה יגידו מה יהיה’.
- אם יש משהו שגורם לאנשים להפסיק להתאמץ לעשות ולפעול זה הפחד ש’אולי אטעה’ ואז המחשבה שזה מאמץ גדול מידי עבורי. ככה גם כשאני מחזק את השריר של השתדלות ושחרור שליטה- יש לי מאה אחוז על ההשתדלות ואפס אחוז על התוצאה- מה שיקרה למאמץ זה שהמאמץ יהיה פשוט- אם השריר עולה למאה אז המאמץ יורד לאפס, וזה יוביל לעשייה בכיף ובקלות.
4. אזור הנוחות –
מה שאני מכיר ועשיתי אלך פעם אז סבבה לי, אבל אם עוד לא התנסיתי ואולי זה מחוץ לאזור הנוחות שלי זה עלול להיות מפחיד, כי זה לא מוכר וידוע, ואני לא סגור על זה. אם אני אדם שקשה לי לצאת מאזור הנוחות, אז כל עשייה שתחייב קצת תזוזה, תחייב ממני המון מאמץ. לכל אדם יש אזור נוחות, אך השאלה היא כמה נכונות יש לי להרחיב, וגם זה שריר, ואפשר לאמן אותו. אם אדם לא בנכונות לזוז מאזור הנוחות/נכות שלו, אז כל דבר הוא קיר בטון וצריך קונגו לזה. לכן אזור הנוחות הוא חלק מהדברים שמשפיעים האם עשייה שלי תהיה במאמץ או לא במאמץ. כשאנחנו יוצאים מתוך אזור הנוחות שלנו, זה מהווה הרבה יותר מאמץ עבורנו כי חווים קושי ומאמץ, אך הוא לא קבוע, כי זה עד שנתרגל לזה וזה ייכנס לאזור הנוחות החדש שלנו.
5. פחד מכישלון ואכזבה –
כשיש פחד כזה אולי אפילו לא ניגשים לנסות. כישלון ואכזבה זה לא מה שבא לנו להרגיש, וזה כרוך בכאב. עולה לנו המון כאב שמדברים על כישלון ואכזבה, וזה משהו שלא פשוט לנו לפגוש ברמת הלב, וזה מעלה כאב ורגשות של דברים שלא קל לנו איתם- מציף זיכרונות אכזבות לופים וכד’, ואז כל עשייה, זה דורש המון כוחות נפש לגייס, וזה מאמץ גדול, כי אני צריך לעבור מלא מסוחות עד שאני בכלל מגיע לביצוע הדבר עצמו. מה הפחד להיכשל עושה לי? האם הוא מהווה לי מנוע או שקובר אותי? האם אני מתכווץ וקופא בגללו או גובר עליו ומאתגר את עצמי לאזור חדש?.
[חשוב שנפתח את המקום הזה בתוכנו שמוכן להתבונן בסקרנות על הדבר והעשייה, ובודק מה הולך להיוולד מזה, כי כל קושי הוא גם הזדמנות לצמיחה. אם אני רק בצד אחד של העניין, ורק נותן כבוד לכאב ולאכזבה, ואולי מרגיש אומלל ומסכן, זה לא משחרר שום דבר ולא מקדם. אך כשאני נותן מקום סקרני, מבלי להאמין לסרטים הרגשיים שאני אוכל, אז נפתח עוד מקום שמסוגל להסתכל על הדברים כהזדמנות]
6. פחד מהצלחה –
פחד להצליח. יכול להיות שהצלחה גורמת לתביעה עצמית כלפיי, או תביעה של אחרים ממני שיצפו ממני ליותר, ולכן זה עלול להשאיר את האדם במקום שרוצה להישאר במוכר במקום הנוכחי.
7. תחושת מסוגלות –
כשיש ערך עצמי ומסוגלות אני פחות חווה מאמץ, אלא חווה ש’זה קטן עליי’. כשיש לי תחושת מסוגלות אני מחובר לאנרגיה שזה אפשרי וזה בסדר, והתנועה הפיזית שלי היא התרחבות. כשאני מתרחב אני מרגיש יותר קליל, ופחות חווה מאמץ. ככל שנחזק את תחושת המסוגלות שלנו ונחווה עוד הצלחה ועוד הצלחה זה ירבה את תחושת המסוגלות, הערך, הביטחון העצמי שלנו בעצמנו ובמתנות שלנו, וכמובן יעזור לעשייה.
8. חשש ממה יגידו (מפגש עם המציאות ועם הביקורת) –
אדם הוא יצור חברתי ומאוד משמעותי לנו מה יגידו. כשיש חשש מתגובות זה הופך דברים לכבד. אולי זה חשש מתגובות של עין הרע ותגובות של אחרים, שיגידו עליי אולי שאני לא יוצלח או כישלון או כמה אני טוב או מוכשר וכד’. מה יגידו עליי עלול להשפיע על חוויית המאמץ שבעשייה.
9. חיבור לגבוה –
- כל אחד מאיתנו פועל במציאות ויש לו את המגדלור שלו, את הדברים שהם ציפור נפשו, שהם משמעותיים לו בחיים, שבשביל זה הוא מוכן לעשות הכל. ככל שאני מחובר לגבוה שלי- אני לא חווה מאמץ. זה לא אומר שלא צריך להשקיע ולפעול, ואין לי חוויה שזה קשה, כי אני יונק כוח ממקור גבוה. כשנמצאים במקום הגבוה, אנחנו מגלים כוחות פנימיים להכיל דברים שבמצב אחר אולי לא היינו יכולים להכיל.
- חיבור לגבוה משתקף במה שהרב קוק אמר ‘בן אדם עלה למעלה עלה, יש לך כנפי רוח, אל תכחש בם’.
- כשאנחנו במדרגת הרוח זה נותן לי המון כוחות, ודברים שהיו נראים הזויים פתאום קלים.
- הפילוסוף ויקטור פרנקל בספרו אדם מחפש משמעות אמר שכשאדם יש לו בשביל מה, הוא יכול להשיג כל איך. זה מה שעזר לחלק מהיהודים לשרוד את השואה, הידיעה שיש להם סיפור לספר, והם רוצים לשרוד להעביר את זה, ויש לדברים שהם עוברים משמעות. לא צריך אסונות כדי לקבל כוחות, אלא פשוט להתחבר לגבוה.
- חיבור לגבוה זה חיבור לערך שיותר גבוה ממני, לרוח, וברוח הכל קל, היא עוברת ממקום למקום, ולכן יותר קל, לעומת זאת כשאנחנו בארץ אנחנו נמצאים בעולם החומר ובחומר הדברים מוצקים והרבה יותר קשה, התנועה יותר מאומצת, לעומת זאת, כשאנחנו מחברים את עצמנו לרוח, אז הדברים יותר קלים.
- כשאנחנו מתחברים לגבוה, לרצון של הנשמה שלי, אז אני לא לבד, אין נפרדות, יש לי עזרה מלמעלה, משמיים, סייעתא דשמיא, והרי באנו לשליחות בעולם, ובאנו לתת את המתנות שלנו בעולם.
10. חיבור לשליחות שלי –
עוד צורה של חיבור לגבוה. כשאני עושה את השליחות שלי אני מוצא לזה כוחות ורצון, וזה מנוע עצום עם מלא כוח סוס.
11. הדהוד חוזר –
כשמשהו בי נפתח ומתרחב, עובר דרכי הרבה, ואני גם מקבל הדהוד מהמציאות שגדל.
כמו שחז”ל אמרו ‘פתחו לי פתח כחודו של מחט ואפתח לכם פתח כפתחו של עולם’- אתה עושה צעד אחד ושניים,
ופתאום אתה מגלה שאתה לא לבד והמציאות פועלת גם, והדברים קורים גם מעצמם.
למציאות יש הדהוד. זה כמו אדם שעומד על פסגת הר וצועק, אז יש קול הד שחוזר אליו.
אנחנו מהדהדים למציאות, וכשאני פועל עם שמחה, קלילות, עם אהבה, אז זה מה שהמציאות מחזירה לי,
ואני מתמלא עוד יותר באנרגיה. איפה שחשבתי שאין סיכוי, כשאני מהדהד נכון העולם
מחזיר לי ויש סיכוי ואנרגיה וכוח. כשאני בעשייה זה מהדהד למציאות. גם
יש בחינה של ‘כמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם’ ואנשים מהדהדים.
כשאנו מסלמים (מייצרים סולם) של גודל המאמץ, אז כאשר הפרמטרים הללו
שציינו נפתחים עבורנו, מה שפעם היה קשה ולא נעים לעשייה, פתאום נהיה בעמדה יותר מזמינה וכיפית.
משימות להתבוננות (כתיבה ושיתוף) –
לכתוב באופן אינטואיטיבי וזורם בלי לחשוב יותר מידי ולהביא את השכל, אלא ממש להיות
בזרימה ולא לעשות חשבונות, אלא פשוט להוציא את מה שבפנים. לכתוב:
- פעולות שאינן אוטומטיות עבורי ואני לא חווה שם מאמץ- לתת דוגמאות
- לכתוב מה מאפשר לי לזרום עם הפעולות האלה ללא מאמץ
- איזה מקום בעבר היווה עבורי קושי ומאמץ גדול, וכיום זורם בפשטות?
- מה למדתי על הכוחות הקיימים בי מהשינוי שחל? [אם קרה שינוי סימן שמשהו בי השתנה והתגלה]
- איזה מקום מהווה עבורי אתגר ומאמץ כיום? איזה רגשות עולים בי כתוצאה מכך?
- האם הכוחות שגיליתי על עצמי יכולים לסייע לי במה שקשה לי כרגע?.
- איפה אני חווה מאמץ? באיזה תחום או עניין אני חווה מאמץ?
- מה גורם לי להיות במאמץ?
- בסולם של 1-10 כמה אני במאמץ?
- מה יאפשר לי לחוות יותר בקלות את העניין הזה?
תודה