איך נולד “הלא בסדר” הפנימי שלנו?
אתמול הייתה לי שיחה מעמיקה עם הנכד בן השבע שלי שעולה לכיתה א’ שהוא ילד ממש מבריק ובמהלכה הוא מספר לי:
נכדי – “הייתי הרבה פעמים לא בסדר בגן”
אני – במה היית לא בסדר?
נכדי – “כשהגננת נתנה לעשות דברים קשים אני לא עשיתי אותם טוב”
אני – מה לא עשית טוב?
נכדי – הגננת אמרה למלא את הדף ב… כולם מילאו ואני לא הספקתי וזה לא פר כי כולם מילאו ורק אני לא”
אני- ומי אמר לך שאתה לא בסדר?
נכדי – “הגננת”
אני – ואיך הרגשת בלב כשאמרה זאת?
נכדי – “לא טוב”
אני – כאב שם בלב?
נכדי – “כן”
אני – כשעשית את מה שהגננת אמרה לעשות עשית הכי טוב שיכולת?
נכדי – “כן”
אני – אז אתה בסדר גמור – תזכור שכל פעם שאתה עושה הכי טוב שאתה יכול אתה בסדר גמור ולא חשוב מה אחרים יגידו לך.
תסגור עיניים תשים יד על הלב ותגיד ללב שלך בקול שלוש פעמים אני בסדר גמור, אני בסדר גמור, אני בסדר גמור. איך אתה מרגיש עכשיו?
נכדי – “טוב…שמח…”
אני – תזכור שכל פעם שתעשה הכי טוב שאתה יכול ויגידו לך שאתה לא בסדר תגיד לעצמך בלב 3 פעמים “אני בסדר גמור” תזכור זאת?
נכדי – “כן אזכור”
שתמיד נזכור בלב שאנחנו בסדר גמור.
אוהבת המון שוש???
הי שוש
תודה !!!
כלכך נכון פעלת העידוד האהבה האהבה זה כל מה שהנכדים שלנו זקוקים
יום נפלא ????דולי
יפה מאד! מחכים ונכון.ואני בתור גננת לוקחת זאת כצידה לדרך…תודה רבה!
כל כך נכון
אגב אני פועלת כך עם נכדי.
מאד מאד מעניין