שלום לכולם! זה אורן מניקס,

הרבה פעמים אני שומע אנשים שאומרים לי שהם כבר הבינו שכל העולם והמציאות הזאת הוא רק משחק ואשלייה אחת גדולה והם כבר מעבר לזה. הם הגיעו לרמה שהדברים כבר לא “נוגעים” בהם כי הם מרגישים שהם כבר מעל המשחק הזה. אמממממ האמנם?

שבת אחרונה (או זו שלפניה) היתה שמשית ונעימה במיוחד. הלכתי עם חבר ילדות טוב לפארק הירקון והתיישבנו על הדשא שעל גדות הנהר. אני מאוד אוהב את החבר הזה והרבה זמן לא דיברנו. הוא היה סקרן לשמוע על מעשיי בקוד התדר האנושי ועל שיטת האימון המיוחדת הזאת שנפתחת באבחון עמוק ומדויק של המהות הפנימית המולדת של האדם.

התחלנו לדבר על הא ועל דא, ולפתע הוא שיתף אותי, במילים שלו, שהוא מרגיש שהוא כבר מעבר להבלי העולם הזה. שהוא כבר לא מתרגש כל כך מהדברים השונים שקורים בעולם כיוון שהבין שהכל כאן זה משחק אחד גדול ואשלייה זמנית ותו לא.

וואלה?

בפחות ממאית השנייה נדלקה לי נורת המאמן, זאת שנדלקת כשאני מזהה סיפור שמכסה על אמת פנימית כואבת או מפחידה. רציתי נורא לפתוח את זה איתו אבל עלה בי קול שאמר לי: “מי אני שאשפוט את המקום שבו הוא נמצא. אולי נורת המאמן שלי נדלקה לשווא? אולי הוא באמת נמצא באיזו רמת קיום שעוד איני מכיר?”

המשכנו לדבר ובהמשך השיחה שיתף אותי אותו חבר שלאחרונה הוא חווה חרדות בלתי נשלטות… בינגו.

מה ההבדל בין רוחניות אמיתית לניתוק רגשי?

הרבה פעמים יש לנו בלבול בין חיים רוחניים- לחיים ללא רגש או בין תובנות עמוקות- לחיים באדישות. הבלבול הזה הוא הרסני כיוון שהוא עושה הפרדה בין חיי הרוח ה”נעלים” לחיי הרגש ה”נחותים”. ההפרדה הזאת יוצרת בתוכנו ניתוק רגשי שלעולם לא יאפשר לנו להיות באמת מאושרים ואשר הופך את השיח הרוחני שבתוכנו לאסופה של תיאוריות נחמדות המנותקות מחוויות חיינו.

למה זה קורה?

אחד הדברים שספגנו מילדות הוא הדימוי של המואר האדיש. אנחנו מאמינים שכשנגיע להארה נהפוך למין בודהה כזה שיושב על ההר ומנותק מהבלי החיים ה”נחותים”. הדימוי הזה הוא שגוי כיוון שהרגש הוא מנגנון חזק הטבוע בנו והוא אחד ממאפייני החיים בעולמנו. גם בודהה אהב וחשק את החיים האלה בכל מעודו על כל טעמיהם וחוויותיהם- למה אתם חושבים הוא היה כל כך שמנמן? 

האמת המקורית שמאחורי הדימוי השגוי הזה היא השלווה האמיתית שמגיעה ברמות הקיום הגבוהות אך השלווה הזאת גם היא רגש והיא רחוקה שנות אור מאדישות. אותה שלווה היא תוצאה של מוכנות בלתי מתפשרת לחוות ולעבור דרך כל רגש אפשרי: הכאב, הפחד, האהבה, השמחה וכל שאר הממתקים שהטבע שם בתוכנו. אנחנו חיים בעולם מרגש עד כדי קפיצה באוויר וגם עד כדי בכי שמתחת לשמיכה (ככה אני בוכה) איזה כיף! איזה פחד!

לדגדג את המואר שפנים

הדרך היחידה להאיר את המואר שבתוכנו היא לדגדג אותו. העולם קורה לנו כל יום בשלל צבעים, צלילים, אהבות, וטעמים. זה לא כי הוא נחות. זה כי הוא פשוט כזה. ולרגשות שהוא מעורר בנו, על פי שיטת קוד התדר האנושי, יש תפקיד חשוב בקיום שלנו. אם נשכח את זה אנחנו על הדרך הבטוחה לחיים מתוך ניתוק רגשי שעלול להוביל לחרדות, לדיכאון ולסבל “רוחני”.

אגב, על פי שיטת קוד התדר האנושי ישנם באנושות 11 מהויות פנימיות מולדות (11 תדרים). אחד התדרים נקרא “מסתורי הרגשות” וזהו תדר שבאופן קבוע חווה את העולם בעיקר דרך הרגש. הם אפילו חושבים דרך רגש. אם יש למישהו ספק שהרגש הוא חלק מהחיים של כולנו הוא יכול לשאול את אנשי “מסתורי הרגשות”. הם יודעים על מה אני מדבר מלידה.

3 הבנות בסיסיות

אחד הדברים היפים והמדהימים בשיטה שאני מלמד הם כלי פיתוח המודעות הרגשית. הנה 3 ההבנות הבסיסיות היוצרות את הקרקע לתהליך של פיתוח המודעות הרגשית:

1. כל אדם מרגיש– כולל הרציונאלי ביותר, כולל המואר ביותר.

2. כל אדם חווה רגש כל הזמן– אנחנו כל הזמן מרגישים רק לא תמיד אנחנו מודעים לכך.

3. אין דבר כזה רגשות “שליליים” או רגשות “נחותים”– רגשות כמו כאב, עצב, פחד, קנאה אינם פחות שווים מרגשות אחרים. לכל היותר הם פחות נוחים לנו.

קחו לכם כמה דקות לעבור ולהרהר על כל סעיף ושאלו את עצמכם במהלך השבוע הקרוב את השאלות הבאות:

  • אילו רגשות הכי קשה לי לבטא או לקבל בעצמי?
  • מאילו רגשות אני הכי מפחד?
  • מה אני מרגיש עכשיו? (לשאול 3 פעמים ביום ולנהל יומן רגשות)

שיהיה בתיאבון ויאללה בכיף,

אורן מניקס.

נ.ב.

אני רוצה לבקש מכם לדגדג את המאמר הזה גם לחברים שלכם על ידי לחיצה על כפתור השיתוף שמתחת לשורות אלה ↓ . זה מאוד ישמח אותי. תודה 🙂 

שתף את חבריך:

תגובות