בשיעור האחרון בקורס המאמנים הנוכחי שלנו, הדגימה שוש אימון לאחת המשתתפות. במסגרת הקורס נעשים אימונים רבים לדוגמא, ולאחריהם ניתוח של האימון על פי הכלים והמודלים הנלמדים.

אני רוצה במאמר זה להפעיל את מכונת הזמן “ולהכניס” אתכם לשיעור כאילו הייתם תלמידים טריים לאימון אישי על פי קוד התדר האנושי…

—————————–

מנחה: אז מי רוצה לעבור את האימון? (ידיים מורמות)

בבקשה מרים (שם בדוי) (מרים קמה ממקומה ומתיישבת מול המנחה)

על מה את רוצה להתאמן?

מרים: אני רוצה להעלות בעיה שמפריעה לי כבר כמה חודשים ואני סובלת ממנה ברמה יומית. אני עובדת בצורה צמודה מאוד עם אישה שאני פשוט לא יכולה לסבול. היא מאוד ביקורתית כלפי וכל דבר שאני עושה יש לה הערות לזרוק. אני הולכת לשירותים היא מעקמת פרצוף ומעירה “עוד פעם לשירותים? זו הפעם השלישית שלך” מה אכפת לה מה אני עושה?! אני צריכה לשירותים אני אלך לשירותים וזה לא עניינה! אני עובדת איתה 9 שעות ביום ואני פשוט סובלת. היא בלתי אפשרית!

מנחה: אם היא ביקורתית למה זה צריך להפריע לך?

מרים: מה זאת אומרת? אני אומרת לך שהאישה הזאת היא מכה אמיתית. זה בלתי אפשרי לעבוד מולה היא מתנהגת בצורה שאני לא יכולה לסבול והיא מקפיצה לי את כל הפיוזים.

מנחה: מרים, מה היא מפעילה אצלך? על אילו כפתורים היא לוחצת?

מרים: על כל כפתור אפשרי. אני לא יכולה לשאת אותה, אני מבינה שהיא שיעור בשבילי אבל שיעור במשך 9 שעות ביום כל יום?! היא כל הזמן מתערבת, ומבקרת וחושבת שהיא יודעת הכי טוב וזה פשוט בלתי נסבל.

מנחה: את צודקת לחלוטין. את צודקת וסובלת. את רוצה להמשיך להיות צודקת? או שאת רוצה להפסיק לסבול?

(מרים נעה באי נוחות על כיסאה ומצוקה גדולה ניכרת בפניה)

מרים: אני רוצה להפסיק לסבול אבל אני לא יכולה לשאת את ההתנהגות שלה, היא פולשנית ולא מכבדת.

מנחה: אז למה את לא מבהירה לה את הגבולות שלך? מספרת לה בדיוק מה מפריע לך ואיזו התנהגות בדיוק גורמת לך סבל.

מרים: אני לא יכולה.

מנחה: למה?

מרים: בתקופה שהייתי במשבר התקרבנו יותר וגליתי לה המון דברים על עצמי. סיפרתי הרבה דברים שאני מאוד מתביישת שיצאו ואני מפחדת שהיא תתנקם בי ותספר את כל הדברים הכמוסים שסיפרתי לה בעבר.

מנחה: זאת אומרת שאת מפחדת לשים לה גבולות מחשש שהיא לא תאהב את זה ותגלה דברים שאת לא מעוניינת שידעו עלייך?

מרים: כן. וזה קרה לי כבר עם חברים ואני לא מוכנה שזה יקרה לי שוב.

מנחה: את מצליחה לראות שמה שמפריע לך זה חוסר היכולת לשים גבולות בגלל חשש מהתוצאות “הנוראיות” שאת מפחדת שיקרו?

מרים: אוקי…

מנחה: סודות זה נמק בגוף. כשאנחנו שומרים סודות זו חסימה מאוד גדולה בתוך עצמנו. ההבנה היא שאין שום דבר בנו ששווה שנתבייש בו. אף אחד לא מושלם והחלקים הפחות מושלמים שבנו אינם בושה. את שומרת לעצמך סודות ומנסה לשלוט עליהם ומשלמת על כך מחיר גבוה מאוד ברמה יומית.

מרים: אני מבינה אבל זה קשה לי.

המשך יבוא…

——————–

אני רוצה לעצור כאן ולשאול אתכם כמאמנים לעתיד:

מה הציגה מרים כבעיה שלה ומה התגלה בסוף (מהי החזית ומהו העורף)?

מה היו כיווני החקירה של המנחה?

איך ידעה המנחה כי מאחורי מה שהציגה מרים מסתתרת הסיבה האמיתית לסבל?

איך אתם הייתם מסיימים את האימון?

במאמר המשך שאפרסם בבלוג נראה איך הסתיים האימון, נענה על השאלות ששאלתי אתכם ונציג לכם את המודל שעומד מאחורי האימון שנעשה.

אתם מוזמנים לרשום את התשובות שלכם לשאלות כתגובות בתחתית העמוד.

אנחנו נודיע לכם…

הירשמו לדף החדש שלנו בפייסבוק וקבלו עדכונים והודעה אוטומטית כאשר מאמר ההמשך ומאמרים נוספים יתפרסמו:

http://www.facebook.com/menix1


באהבה,

אורן מניקס.

שתף את חבריך:

תגובות