האם להיעלב זאת בחירה חופשית? איך יוצאים מזה?

יש לי וידוי קטן – אני הייתי אלוף בלהעלב, ממש מאסטר אמיתי:
כשלא אמרו לי שלום – נעלבתי.
כשלא אמרו שאוהבים אותי – נעלבתי.
כשלא נתנו לי תשומת לב – נעלבתי.
כשלא החמיאו לי – נעלבתי.
כשביקרו אותי – נעלבתי.
כששיבחו אחרים – נעלבתי.
אם אמשיך את הדוגמאות, אעייף אותך מלהמשיך לקרוא, אז רק אסכם שנעלבתי והרבה. אבל ידעתי להסתיר זאת היטב.

רציתי לספר לך,
על שיחה ששמעתי במקרה.
באחת הסדנאות שהייתי.
שמעתי שיחה של שתי בנות שישבו לידי.
האחת אמרה לשנייה:
“הכי מעצבן, זה שכשאני נעלבת,
אומרים לי שלהיעלב זאת הבחירה שלי”.
השנייה ענתה לה: “כן. לא מספיק שאומרים
לי משהו מעליב, גם מאשימים אותי בכך שנעלבתי”.
הראשונה השיבה: “זה מעצבן, כי אם אותו אדם בחר
להעליב אותי, איך בדיוק זאת הבחירה שלי?”
השנייה חיזקה אותה וענתה: “נכון”.

האם יש לנו יכולת בחירה האם להיעלב או שזה בכלל אוטומטי?
התשובה לכך, תלויה באיזה מצב תודעה אני.
אם אני ברמת קיום הישרדות, ואז ההיעלבות היא אוטומט הישרדותי של רגש משני, הנוצר כתוצאה מהכאב שעלה אצלי, ומכך שאני מאמין למחשבות הסגורות (הסיפור/הסרט/הדרמה הקשורים למצב) של אותו הכאב.
או
האם אני ברמת קיום מודעות, בה זיהיתי את הכאב. זיהיתי שהמחשבות הסגורות קשורות לכאב הקיים אצלי ממילא והעלבון נגע בו בצורה כזו או אחרת.
כשאנו ברמת קיום מודעות, נולד חופש הבחירה – האם ללכת לאוטומט ולהיעלב או לבחור אחרת.

ועוד שיתוף קטן וחושפני: משפחתי הקרובה הרגישה הרגישה את העלבון שבי כשהייתי נעלב. במבט, בטון הדיבור, בעצב, בהסתגרות בתוך עצמי. אבל כלפי חוץ הייתי “מיסטר לא נעלב מכלום”.
גם אלו שחשו את היעלבותי, זכו מצדי להכחשה גורפת ו ….. ניחשת נכון – לעוד היעלבות מיוחדת במינה רק בשבילם. מאוחר יותר גילי שזה מה שקורה לאנשים כמוני שהתדר שלהם הוא תדר מספר 2- עוצמת הרכות.

כל אותן אלפי היעלבויות, הצטברו בתוכי ותרמו משמעותית להגדלת גוף הכאב בתוכי והצורך להסתיר אותו. בחיי היום יום.
קברתי את הכאב, כל כך עמוק בתוכי, שאפילו אני התקשיתי למצוא אותו. הפכתי להיות קהה מבחינה רגשית.
היו לזה יתרונות בתחום המקצועי שלי כקצין משטרה, שאפשרו לי לחקור כמו מכונה משומנת, ללא שום מעורבות רגשית בזירות פיגועים קשות, רצח ואלימות.
פעלתי באופן רובוטי ומכני.

ריקנות מוחלטת
המחירים ששילמתי היו קשים מנשוא – חייתי ליד החיים, הרגשתי ששום דבר לא נוגע בי, שום דבר לא באמת מרגש אותי.
לא חייתי את החיים.

הגוף שלי אותת לי באמצעות בעיות בריאותיות, שככה לא ניתן להמשיך לחיות.
זה התחיל עם רמזים קטנים: דלקת גרון בכל חודש, שפעת שחזרה שוב ושוב, מיחושים וכאבים במקומות שונים בגוף.
אבל לא זיהיתי את הסימנים ולכן לא הקשבתי להם. אך אז, התחיל חום גבוה שלא ירד במשך חודש וחצי. מתוכו אשפוז של שלושה שבועות.
הרופאים זימנו את אישתי והוריי, ואמרו להם שיש לי סרטן.
אך אני סוף סוף הבנתי שהגוף שלי שולח לי מסר וידעתי שזה משהו אחר.
לאחר שלושה שבועות, אובחן חיידק שהגיע להתארח בגופי ולאחר טיפול הרגשתי טוב יותר.

תחילת המסע המופלא
לאחר שהחלמתי, התחלתי במסע מעניין, מאתגר, מופלא, מעמיק ומדויק. התוודעתי לשיטת “התדר” שהצילה את חיי, הוציאה אותי לחופשי ועזרה לי למצוא תשובות אמיתיות לשאלות שהעסיקו אותי.
בעיקר עלתה מתוכי התשובה – מהו הייעוד הנשמתי שלי וההבנה איך להחזיר את עגלת חיי, חזרה לנתיב המדויק לנשמתה.
לא אתיש בתיאור המסע המופלא שעברתי – מסע שאני עדיין עובר, בכל יום ובכל שעה.
כי, אני רוצה להעניק לך מתנה – את אפשרות הבחירה לשנות את אוטומט העלבות:

כלים להתמודדות עם עלבון:
להיות במצב?
בפעם הבאה, כשעולה אצלך עלבון, במקום לשפוט אותו, תברר עם עצמך: האם אני מרגיש כאב עכשיו?
על איזה כאב “יושב” העלבון?
להקשיב לכאב, איפה הוא יושב בגוף?
האם יש לו צבע? צורה או מרקם?
יש לתת לכאב להיות, מבלי להיכנס לסרט ולעלילה שהוא יוצר בתוכך, מבלי להישאב לדרמה. פשוט להיות בנוכחות באותו הרגע יחד עם הכאב, עד שהוא יתפוגג. זה יכול לקחת כמה דקות או כמה שעות, אבל אם תהיה הקשבה לכאב ולא אמונה לסיפורים שהוא מביא איתו, בסופו של דבר, הוא יעזוב את המרחב שלך. מומלץ לרשום במחברת, את כל מה שעלה אצלך, כאשר התבוננת בו ולא הזדהית איתו, ולשים לב איזה תובנות קבלת ממנו.

שאלת שאלות
לשאול את עצמנו (באומץ) מה יצר את העלבון הזה בתוכי? כאשר מבינים שהפרשנות של הכאב, היא זאת שיצרה את העלבון (שהינו רגש משני), ניתן לשחרר את הכאב. לתמיד.

מדיטציה
לעשות מדיטציה ולפגוש את הילד הפנימי בתוכנו. לראות את הפעם הראשונה שעלתה, בה הוא חש עלבון, להתבונן בסיטואציה מבחוץ, לשוחח עם האדם “המעליב”, לשאול אותו למה הוא התכוון. להקשיב לילד הפנימי ולתת לו לחוש אהוב ונאהב ולתת לו את ההרגשה וידיעה שהוא אף פעם לא לבד.
# לבדוק על איזה כאב לחץ העלבון: אני לא שווה? לא מוערך? לא אהוב? לא מספיק ….? לא בסדר ….? לא רואים אותי?

אלו רק כמה מהכלים הרגשיים, בהם משתמשים באימון רגשי בשיטת “התדר”. בלימוד השיטה, מתרגלים ביחד כלים עוצמתיים אלו וכלים רבים נוספים, עוברים תהליך רגשי מדהים ועוצמתי, המאפשר לצאת מהמעגל האוטומטי של הכאב, הגורם להאמין במחשבות סגורות ולהרגיש עלבון.
למעשה כשמוכנים להסתכל לכאב בעיניים, זאת הדרך להשגת חופש בחירה אמיתי.
באהבה, פז.

כותב המאמר, פז מרקשטיין, הוא מנחה במרכז התדר ואחד מהמאמנים המומלצים בשיטת “התדר”, מצורף קישור לרשימה המלאה של המאמנים המומלצים:
https://menix.co.il/test-2

תגובות