תודה שנרשמת לארוע חשיפה בנושא אימון וזוגיות.

הנה טעימה משיעור הכנה מקורס הזוגיות בשיטת התדר:

מסתבר שישנם שלושה כפתורים שלחיצה עליהם מעוררת את גוף הכאב וגורמת לנו לחיות בצורה מאוד טיפשית. היא טיפשית כי כשנלחצים לנו הכפתורים הללו אנחנו הופכים להיות לעיוורים חרשים ואילמים ומערכת ההפעלה הרגשית ההישרדותית שלנו נכנסת לפעולה.

 הבלדה של חדווה ושמוליק

כדי לספר לכם על הכפתור הראשון אני רוצה לספר לכם על שמוליק. שמוליק הוא בחור חביב שעובד בגננות ויוצר גינות חמד בבתים חמודים עבור אנשים חמודים. שמוליק אובחן בשיטת התדר האנושי כתדר מספר 6 “עוצמת הפנימיות”. שמוליק קם לבוקר חדש של שמש בהירה, ציפורים מצייצות, שקדייה פורחת וחֲלַבְלוּב לא עלוב. בערב יש לשמוליק פגישה עם בני הכיתה שלו מהתיכון המלבלב בו למד.

היה זה יום נהדר עבור שמוליק: התנועה היתה חלקה וזורמת, הגינה שיצר יצאה מדהימה והלקוחה יצאה כל כך מרוצה שנתנה את הטלפון של שמוליק לשלוש חברותיה המדושנות. גאה ומרוצה הגיע שמוליק לערב הכיתה. מלבד הפטיפורים העסיסיים פגש שמוליק גם בחברי הילדות שלו וכבר הרבה זמן ששמוליק לא צחק ונהנה ככה.
כשיצא שמוליק מהמסיבה הוא שמע כבדרך אגב את אריק, בן כיתתו, אומר לראומה “ואני הייתי בטוח ששמוליק יגיע רחוק. נו טוב גנן זה גם משהו”.

כשהגיע הביתה אשתו חדווה קבלה אותו בזרועות פתוחות וחייכניות ושאלה “איך היה??”
“נחמד” מלמל שמוליק, נכנס לחדר השינה וסגר את הדלת מאחוריו. “שוב הוא לא מתקשר איתי” חשבה לעצמה חדווה והרגישה אכזבה גדולה.

שלושת כפתורי ההפעלה הרגשיים הם:

•  לא אהוב

• לא שווה

• לא מוערך

בכל פעם שאנחנו חווים או מפרשים משהו שקורה כאילו לא אוהבים אותנו, אנחנו לא שווים, או לא מעריכים אותנו אנחנו נכנסים למצב שאנחנו קוראים לו “הישרדות”. למה הישרדות? כי במצב הישרדותי האינסטינקטים שלנו תופסים פיקוד והמחשבה הצלולה יוצאת לחופשה ללא תשלום.
כיוון שהאדם הוא חיה חברתית וההישרדות שלו תלויה בקשר שלו עם הזולת הבורא החכם שם בנו את שלושת כפתורי ההפעלה האלה. אך כשאנחנו לא מודעים לכפתורים הללו ולא יודעים לנטרל אותם אנחנו בצרות צרורות וגם האנשים שסביבנו.

שוב נלחצו הכפתורים

באותו יום ששמוליק הלך למפגש הכיתה נלחצו הכפתורים פעמיים. האם שמתם לב מתי? אם שמתם לב רק לפעם אחת עצרו כאן וחזרו לסיפור של חדווה ושמוליק. אתרו את 2 הכפתורים שנלחצו.

הכפתור הראשון שנלחץ הוא כמובן כפתור ה”לא מוערך” כששמוליק שמע שאומרים עליו שהוא בעצם לא עמד בציפיות שהיו ממנו. הכפתור השני נלחץ לחדווה. כאשר שמוליק לא רצה לשתף אותה במה עבר עליו כפתור ה”לא אהוב(ה)” נלחץ שוב לחדווה ואני לא אתפלא אם אחרי האירוע הזה תגיע חדווה לעבודתה וגם היא תלחץ שם לכמה אנשים על כפתורים וכן הלאה.

לוח הכפתורים שלך חשוף?

שמתם לב איך בתחילת היום שמוליק היה שמח וטוב לבב? הוא קיבל חיזוקים וממש הצליח לו. הוא הרגיש מאוד שווה. אך כשהתנאים החיצוניים השתנו הוא הפסיק להרגיש שווה.

מה מפעיל לנו את הכפתורים ברמה היותר עמוקה?

לכל אחד מאיתנו ישנה מהות פנימית איתה הוא נולד. אנחנו קוראים למהות הזאת- תדר. לכל תדר ישנה צורת התנהגות אופיינית הנגזרת מאותה המהות הפנימית. התדר של שמוליק הוא ‘עוצמת הפנימיות’ ואנשים עם תדר זה הינם אנשים שהמהות שלהם היא פנימיות ועומק. כשלשמוליק נלחץ הכפתור הנטייה הטבעית שלו היא להתכנס בתוך עצמו. לו רק חדווה היתה מבינה ומכירה את התדר שלו היא היתה יכולה לנהל את הכפתורים שלה ולמנוע משבר נוסף ביחסים. 

הנה הדרך לנטרל את כפתורי ההפעלה שלנו:

1. לשים לב מתי הכפתורים נלחצים– קחו יומיים להתבוננות. הכפתורים יכולים להילחץ כשאנחנו מקבלים מבט עקום מהבוס, כשעוקפים אותנו בתור בקופה, כשהילד לא מתקשר כבר שבוע וכו’
2. לשים לב מה אנחנו עושים או אומרים בצורה אוטומטית כשנלחצים לנו הכפתורים– לכל אחד מאיתנו יש תדר שהוא המהות הפנימית המולדת שלנו. לכל תדר מ-11 התדרים יש צורת התנהגות אופיינית כשנלחצים לו הכפתורים. ההתנהגות האופיינית לאנשים מהתדר של שמוליק (עוצמת הפנימיות) היא התכנסות פנימה וצמצום התקשורת.
3. להזכיר לעצמנו שאנחנו אהובים ושווים בלי קשר לכלום– ככל שההבנה הזאת יותר מוטמעת בנו ככה הכפתורים שלנו יהיו פחות חשופים.
4. להיות בחמלה לעצמנו– כשהכפתור נלחץ ולהבין שיש לזה משמעות אחת- אנחנו בני אדם.

לימודי אימון אישי בשיטת התדר

הנה מה שעוד יש לדעת ולחוות!

כפתורי ההפעלה הינם חלק מהמערכת הרגשית שלנו אשר רובינו לא יודעים עליה כל כך הרבה. גם המהות הפנימית של רובנו נסתרת מעינינו. על מנת להתחבר ולהכיר את התדר שלנו ואת “האנטומיה של הרגשות” שלנו ליצירת תוצאות בחיינו חשוב להכיר ולחוות את  “צופן החיבור”.

בדיוק לשם כך יצרנו סמינר מיוחד שמתקיים בשבוע הבא- סמינר “צופן החיבור” ואפשר להצטרף אליו במחיר מיוחד עד מחר (שלישי). הנה הפרטים המלאים: https://menix.co.il/seminar-web

למה מתקיימות בתוכנו כל הזמן מלחמות?

ומה אפשר לעשות בנושא?

בעבר אחת הבוגרות של לימודי קוד התדר שלחה אלי לאימון קרוב משפחה שאמר לי כך: “לאחרונה האגו אורב לי בפינה ועליי לנצח אותו בכל מחיר. הוא זדוני ומתעתע בי.”

המתאמן המשיך לדבר על ה”אגו” שלו כעל מפלצת איומה שחייה בתוכו ומדי פעם מנסה להשתלט עליו ולהביא אותו לכיליון.

מהו האגו?

האגו הוא החלק בנו שאחראי לתפיסתנו כנפרדים. זאת אומרת שהאגו שלי הוא זה שמאפשר לי לתפוס את עצמי כאדם עצמאי עם דעות משלי, גבולות, רצונות ואינטרסים משלי.

תארו לכם אדם ללא אגו. קם בבוקר ובטוח שהוא, ההורים והילדים שלו זה בן אדם אחד (ולא במובן הרוחני אלא תכלס), אין לו רצונות וגם כשיש לו הוא אינו יודע להביע אותם ולהוציא אותם אל הפועל. עבורו כל הדעות של הסובבים אותו הן הדעות שלו. כשהוא יורד אל המכולת הוא בכלל לא מבין למה המוכר עוצר אותו כשהוא פשוט ניגש לקחת מצרכים ולצאת לדרכו מבלי לשלם. כשקוראים בשמו הוא אפילו לא מזהה זאת. אין לו שום תפיסה של “אני”.

מה? אנחנו לא באמת אחד?

בעולם הרוח הכל אחד. אין מחיצות והפרדות הכל מתרחש בו זמנית והכל נמצא בכל מקום. בעולם החומר הכל נפרד. באיזה עולם לדעתכם אנחנו חיים? נכון, החומר. האגו שלנו הוא הכלי שמאפשר לנשמה הרוחנית שלנו לשרוד בעולם החומר. הנשמה שלנו מדברת בשפת האחדות והאגו שלנו מדבר בשפת החומר (או שפת ההישרדות על פי שיטת קוד התדר האנושי). האם זה רע? לא ולא.

מפלצת?? אולי עוגיפלצת!

אז מאיפה מגיעה הגישה שדבר הכרחי כמו אגו הוא בעצם מפלצת אכזרית שעלולה לטרוף אותנו אם לא נדביר אותה?

האגו הוא חלק ממכלול האדם. כמו כל חלק אחר באדם כשהוא פועל ללא הרמוניה עם שאר החלקים הוא יוצר חוסר איזון שעלול להביא להרבה תקיעות, סבל ותסכול.

במילים אחרות- האגו שלנו הוא נהדר כשהוא עובד בכיף עם שאר החלקים. בצורה הזאת הוא מאפשר לנו לפעול, לבטא את הגבולות שלנו ולהיות ביצירה בעולם. אך כשהאיזון מופר ומה שמנהל אותנו הוא האגו כלומר הרצון להאדיר את עצמינו, כבודנו, תדמיתנו, נכסינו ותהילתנו אנחנו מתחילים להיתקל בקשיים שהם תוצאה של בלבול וחוסר איזון פנימי.

האגו לא שונה מכל חלק אחר בנו

כל חלק שבנו שיתפוס פיקוד לבדו על חיינו יוביל לקשיים ולמלחמות פנימיות. חשבו על אדם שפועל רק מהראש ולא יודע לשלב את הלב. או על אדם שפועל אך ורק מהרגשות שמציפים אותו ושם את ההיגיון הבריא בצד. חשבו על אדם שהיצר והחשקים שלו מנהלים את חייו. כל חלק בנו שינהל את חיינו לבדו יוביל אותנו לחיים בתקיעות והאגו שלנו לא שונה בזה משום חלק אחר בנו.

אז מה עושים?

על מנת להיות בחמלה עם האגו שלנו וגם לא לתת לו לנהל אותנו, עלינו ראשית להכיר את האופן שבו הוא בא לידי ביטוי בחיינו. שיטת קוד התדר האנושי מחלקת את האנושות לאחת עשרה מהויות פנימיות מולדות (11 תדרים). המהות הפנימית המולדת שלנו תקבע כיצד יבואו לידי ביטוי הרגשות שלנו, הנטיות שלנו, צורת המחשבה שלנו, החוויות שלנו וגם האגו שלנו.

לדוגמא תדר מספר 11 “מנהיגות חדשה”. המהות של התדר הזה היא קידום הזולת ונתינת ערך. כשהאגו יכנס לפעולה באנשי “מנהיגות חדשה” הם ינסו לקדם אנשים שכלל אינם רוצים שיקדמו אותם וזה ייחווה לאנשים כאילו הם רוצים “לתקן” אותם. הם יתפסו כשתלטנים וביקורתיים.

לעומת זאת כשהם יהיו במיטבם, הם יהיו מנהיגים מלידה שפועלים בגובה העיניים ומובילים באמצעות העצמת כל האנשים שבסביבתם.

וזו בדיוק המהות של העבודה בכלי קוד התדר האנושי: יצירת איזון פנימי תוך חמלה למהות הפנימית שלנו ולכל החלקים הקיימים בנו, על מנת לדעת לעבוד איתם בסנכרון שמוביל לשמחה, שלווה, ואהבה. איזה כיף!

אשמח לשמוע את דעתך על נושא האגו והמלחמה שבתוכנו בתגובות שלמטה… אורן מניקס

לימודי אימון אישי בשיטת התדר

“אורן בוא מהר, רונית מוטלת על הרצפה במטבח!“

ככה קראה לי אימי ביום רביעי לפני כשבועיים. בדרך כלל, אם אני נרדם, אני קם בעצלתיים בתהליך שלוקח בערך חצי שעה מהרגע שאני מתעורר עד הרגע שאני קם מהספה אבל באותו היום זינוק חירום אדיר הקפיץ אותי הישר אל סדרת פעולות מיידיות ואוטומטיות.

רצתי מהר דרך המסדרון הארוך שבביתה המוביל למטבח שם היתה שרועה בת דודתי, אישה- ילדה בת 42, “גבולית” שלקחנו תחת חסותנו ביום בו דודה שלי חלתה בסרטן ולבסוף נפטרה. רונית היתה מוטלת על הרצפה, עיניה מגולגלות, ידיה קשות ומתעוותות וקצף יוצא מפיה.

“מה עושים?!” קראה אימי בעוד היא מגלה סימנים של פאניקה והלם מוחלט. במהירות הורתי לאימי להתקשר לאמבולנס. “איך עושים את זה?!” היא יללה לעברי כאילו התחננה שאבין שהחלק המתפקד שבה יצא לחופשה ולקח איתו גם את הבעל והילדים.

תוך 15 שניות משנת ישרים מצאתי את עצמי במטבח עם בת דודה מוטלת חסרת הכרה ומחרחרת מצד אחד ואמא במצב של הלם מוחלט ובלבול מצד שני. “תרימי את הטלפון ותחייגי 101” אמרתי בזמן שהרמתי את הרגליים של רונית באוויר. חשבתי שמדובר בהתקף אפילפטי. כשעשיתי זאת גיליתי לפתע שמאחורי ראשה מתפשטת שלולית של דם הנשפך מחבלה שנגרמה מנפילתה ועד כאן תיאורי הזוועה. מבטיח.

אני קופץ שעה קדימה. בית חולים איכילוב. רונית מחוסרת הכרה ומחוברת למכונת הנשמה. אני ואימי יושבים מחוץ לחדר מיון. הרופאים אמרו שעוד לא יודעים מה יש לה אך מצבה לא יציב. לפתע אימי פורצת בבכי- כעת עלי לתפקד כסלע איתן. אני לא רגיל לראות את אימי במצב כזה, אישה חזקה שביומיום מובילה לא רק את הקרובים לה אלא עוד מאות רבות של אנשים הבאים מכל קצוות הארץ והעולם לשאוב השראה מאורה ורוחה. באותו רגע הרשתי לעצמי לבכות רק מבפנים.

רק יום לפני המקרה סיימנו להעביר סמינר של יומיים וחצי אינטנסיביים (סמינר “11 התדרים”) עם כמות תקדימית של משתתפים, שלושה ימים אחרי תוכנן סמינר נוסף ושבוע אחריו פתיחה של שני קורסים (!). האם רונית תחזור לעצמה? האם נוכל לקיים את הסמינר והקורסים כמתוכנן? האם נוכל לעמוד בכל זה?

אני רוצה לקצר אז אספר לכם שכעבור שלושה ימים חזרה רונית להכרה וכעבור יומיים נוספים חזרה לביתנו להתאוששות. הסיבה לקריסתה היתה (שימו לב): שתיית יותר מידי מים. כן.. כן… יותר מידי מים (זה נקרא הרעלת מים).

לסמינר השני הגענו במצב של פוסט טראומה אך כשאתה צריך להעלות את התדר של אנשים ולעורר בהם השראה אין לך ברירה אלא להעלות אותו בתוכך קודם. נראה לי שזו הסיבה שבחרתי במקצוע האימון בשיטת קוד התדר האנושי.

הנה ארבע שאלות ששאלתי את עצמי על מנת להרים את רמת האנרגיה שלי אפילו במצב הטראומטי שהייתי בו על מנת לתפקד במיטבי:

• למה בכלל אני מנחה את הסמינרים הללו?– תזכורת למשמעות של מה שאני עושה

• מהי משמעות הסמינר הזה עבור האנשים שמשתתפים בו?– תזכורת ליעוד והשליחות הגבוהה שלי

• באיזה מצב רגשי אני נמצא ולאיזה מצב רגשי אני רוצה להיכנס? החיים זה רגש. הכרה במה אני מרגיש והזמנה לעבור הלאה.

• מהי הדרך הייחודית של התדר שלי (תדר מספר 6- עוצמת הפנימיות) להגיע לאיזון? לכל תדר יש דרך ייחודית משלו.

והתוצאה

השיעור הראשון בקורס הכשרת המאמנים שנפתח היה מרגש ומעורר השראה במיוחד.

במייל הבא אני אספר לכם על השיעור הזה שהיה היסטורי מבחינתי ברמה האישית ואפילו אשמיע לכם הקלטה ממנו כדי שתוכלו גם ללמוד את מה ששוש (מניקס) ואני לימדנו בו.

אפילוג

עוברים הימים ואני מבין שאין לי ברירה בריאה אלא לבכות בחוץ את הבכי שבאותו זמן יכולתי רק לשים בצד. המאמר הזה הוא גם קצת סוג של בכי.
באהבה רבה,
אורן (מניקס).

נ.ב.

כשאומרים לכם לשתות הרבה קחו את זה בפרופורציה ;-).

וגם

אני רוצה לשמוע מה אתם אומרים על מה שקרה לי.
אתם מוזמנים לספר לי בתגובה כאן
או בתחתית עמוד זה. תודה.