image_pdfimage_print

peace

שלום לך זה אורן מניקס!

אני מקווה שצלחת את הסופה ושכולם

בריאים, שלמים ומתחממים.

כחלק מההכשרה בשיטת התדר האנושי

יוצא לנו לאמן את התלמידים מול הכיתה.

 מספר ימים לאחר הפיגוע בבית הכנסת בירושלים

בשכונת הר נוף הפתיעה אותי תלמידה תושבת

השכונה וביקשה להתאמן על הנושא הכאוב.

 

את חלק גדול מהנרצחים היא ותלמידה נוספת בקורס

הכירו באופן אישי. והפצעים בלב הגיעו פתוחים ומדממים.

 

כאשת חינוך בכירה היא נתבקשה להצטרף לפורום

חינוכי כלל אזורי לקביעת מתווה להתמודדות עם

המתיחות הגוברת באיזור ירושלים.

אך היא ידעה שהיא הולכת לפגוש

שם אנשים מהצד השני של המתרס הפוליטי ויתכן

והיא תהיה בעמדת מיעוט.

 

“אני רוצה להצטרף ולעשות טוב אבל אני מפחדת

שאני לא אוכל להשתלט על התגובות שלי להתבטאויות מסויימות

בזמנים בהם הכאב שלי כל כך גדול ומדמם.”

 

לאחר אימון שכלל דמעות רבות, כאב ולבסוף תחושת

הקלה ואהבה גדולה החלטתי שהגיע הזמן לדבר

על גוף הכאב של העם שלנו. לא נשארה עין אחת יבשה

באולם.

 

הנה הקלטה מתוך אותו שיעור על גוף הכאב של העם שלנו,

על סליחה, על אהבה ועל איך צולחים את התקופה הזאת: 

 

נ.ב.

אני אוהב אתכם עם ישראל. אין עוד עם כמוכם.

אשמח אם תשתפו את הפוסט הזה לעוד חברים

בעם ובמדינה שלנו..

אורן מניקס

והמניקסים 

שתף את חבריך:

תגובות