לרקוד עם היקום לצלילי אותה מנגינה 
רמות הקיום הלכה למעשה - איך רוקדים עם היקום כך שגם הוא ירקוד איתנו.

הישרדות - רמת הקיום הראשונה - היא תמיד ברמת החומר, ברמת קיום זו אנו חווים חוסר, קושי, וצורך בלתי פוסק להשיג דברים חומריים. אנו חיים מתוך אשליה בלתי פוסקת כי אם נשיג מספיק משאבים, אם יהיה לנו מספיק כסף, שפע חומרי, עבודה מתגמלת נהיה מאושרים.

דומה הדבר לאדם אשר מחוברת לו חכה למצח ולאחר תפיסת הדג הוא כל הזמן מנסה לתפוס אותו מקצה החכה, אך ככל שהוא רודף אחרי הדג, הדג מתרחק ממנו. חוויית חוסר בלתי פוסקת, הנרגעת כאשר מגיעים להישג וכאשר זה קורה ישנם מספר רגעים...שעות...ימים.... שחווים חוויית סיפוק וניצחון, אך כמו כל סיפוק חיצוני הדומה לצריכת סמים כדי להרגיש טוב, אחרי שהשפעת הסם חולפת יש צורך למנה גדולה יותר והצורך ל.... גדל יותר.... ונוצר מצב המכונה החיים בהמתנה כאשר יהיה לנו ......נהיה מאושרים, ולא חשוב מה השגנו מיד לאחר מכן חוזר המשפט הצמוד למטרה הבאה.  

לסיכום רמת הקיום הראשונה: מה שיש לי, חושבים עלי, יודעים עלי, אומרים עלי, נותנים לי...כבוד, תהילה, פרסום  (מחוץ לי) אומר על מי שאני. מה שאני רואה ועושה זה מה שיש, אם יחשבו שאני חכם, יפה, מוצלח, שווה.........ואם יהיה לי הרבה מ............ אהיה מאושר..

הניצוץ הוא תנאי לרמת הקיום השנייה ותחילת הדרך  - אנו מתעוררים יום אחד ומה שיש לנו כבר לא מספיק לנו, ולא מספק אותנו, אנו חשים רעב למשהו יותר מזה, משהו מתעורר בליבנו לחפש משמעות עמוקה יותר לקיום שלנו, אנו תוהים מה הייעוד שלנו, רוצים להתחיל למצוא את הכלים שאלוהים נתן לנו ולמצות אותם עד תום. מרגע זה מתחיל המסע הכי מרתק המסע אל האינסוף שבעצמנו.  

מרגע זה אנו יוצאים מההישרדות הקיומית ומתחילים להיות מודעים לעולם סביבנו ולשפע הקיים בו, אנו מתחילים לתהות לגבי מקומנו בו. ושואלים את עצמנו את השאלות הקיומיות: כיצד אני משתלב במערכת הכללית ? מה מנהל אותי ? האם אפשר אחרת ? האם יש דרך אחרת ? האם היא ניתנת ללמידה ? מה הייעוד האישי שלי ? ומרגע שאנו מתחילים לשאול שאלות מעבר להתעסקות החומרית בהישרדות ובקיום החומרי, אנו רוצים יותר.... מתחילה להיות לנו תחושה של יש עוד.... האפשרויות שלנו אינסופיות ובלתי מוגבלות.... וההבטחה הגלומה בכל תגלית ותגלית ממלאת אותנו אנרגיה, ואנו חווים הנאה צרופה לנוכח שפע ההזדמנויות והאפשרויות הבלתי-נדלה.  
המודעות - רמת הקיום השנייה - ההבנה כי לעולם הפיזי, החומרי, הנגלה לעין, העולם שאנחנו מכירים הכי טוב, העולם המוכנה בפינו "העולם האמיתי" אשר בו נכלל כל מה שאנחנו יכולים לקלוט בחמשת חושינו: הדברים שאנחנו רואים, שומעים, חשים, טועמים, או מריחים.  כולל הגוף שלנו, הרוח הנושבת,  האדמה, המים, הגזים, בעלי החיים, כל המרחב הפיזי. הזמן במרחב הקיום השני נע בקו ישר מהעבר אל העתיד.  לעולם זה יש חוקיות אשר אם לא נבין ונלמד אותה היא תהיה סמויה מעינינו, והעולם יראה לנו מתנהל בצורה אקראית ומקרית.

עולם החומר נשלט על ידי חוקים בלתי משתנים של סיבה ותוצאה. מה שזה אומר במילים פשוטות כי לכל תוצאה נראית - יש סיבה בלתי נראית, סמויה מהעין היוצרת אותה. כאשר חיים ברמת הקיום הראשונה אנו לא יודעים זאת, החיים מתנהלים מתוך הישרדות ועוסקים בעיקר בסיבות ובתוצאות הנראות לעין. לדוגמא: אם אעבוד ואשקיע את כל כולי בעבודה יהיה לי שפע, כסף ואתקדם. במהלך השנים יהיה לי יותר קל יותר יהיה לי מספיק לכל צרכי, ואהיה מאושר.

כאשר זה לא קורה - נוצרת חוויית תסכול כיוון שהסיבות ל"אי ההצלחה" לא תמיד ברורות. ברמת הקיום השנייה כבר נדע כי הסיבה הסמויה היא אמונה מהעבר שהשתרשה בתת מודע שלנו כי אנו לא שווים מספיק, לא מגיע לנו שפע, וכי לעבוד קשה ולהרוויח בקושי זו דרך הטבע, מסר זה הועבר לנו בעברנו, ונקלט בתת מודע ויצר התנייה לא מודעת, והיום התנייה זו  יוצרת לנו את חוויית הקושי - התוצאה היא חוסר הצלחה, וחוסר יכולת להגיע ליעד הנכסף. כאשר אנו יודעים זאת בצורה מודעת  זה מאפשר לנו לשנות את אמונתנו ודרך כך לשנות את התוצאה, ואת מציאות חיינו.

הסיבות הנסתרות הן האמונות הנסתרות שלנו על מה אפשרי ומה לא אפשרי בחיינו (פרדיגמות), על מה נכון ומה לא נכון, מה צודק ומה לא, מה אמת ומה לא, אמונות מגבילות וכו'.... - והתוצאות הגלויות הן מה שקורה לנו בפועל.

לסיכום הרמה השנייה היא: כל מה שאנו יודעים, לא יודעים שאיננו יודעים, מבינים או לא מבינים שלא מבינים על עצמנו, כל מה שאנו יודעים על העולם בעזרת "השכל הישר" והידע הנובע מידיעותינו על המרחב הפיזי שלנו ואת החוקיות המנהלת אותו.

התודעה המרחב הקוואנטי - רמת הקיום השלישית - בה אין גבולות או מגבלות, בה הכל אפשרי בעת ובעונה אחת, במרחב זה ישנה חוקיות אחרת, המדדים הם לחיות מתוך תדר גבוהה או נמוך, במרחב זה ניתן ליצור אינסוף אפשרויות בקלות, לרקוד עם היקום לצלילי אותה מנגינה,  לחיות חיים נפלאים וזורמים כמו לתפוס גלים.

מרחב זה בנוי מרמות קיום הנמדדות בתדרים, רמת קיום זו מורכבת ממידע ואנרגיה, ברמה זו הדברים אינם מוחשיים, כלומר איננו מסוגלים לגעת בהם או לקלוט אותם בחמשת חושינו. התודעה שלנו, המחשבות שלנו, האגו שלנו, מה שקרוי בפינו ה"אני" שלנו ה"אישיות" שלנו. כל אלה הם חלק מ"המרחב הקוואנטי".

מכלול זה אינו מוצק ועם זאת אנחנו מזהים אותם כממשיים בהחלט. אולם המרחב הקוואנטי אינו כולל את התודעה בלבד, למעשה כל הדברים ביקום הנראה הם התממשויות של מידע ואנרגיה. העולם החומרי הוא למעשה תת-מערכת של העולם הקוואנטי.

דרך אחרת להסביר זאת היא לומר שהכול בעולם החומר מורכב ממידע ואנרגיה.

לא פשוט לתפוס את הרעיון הזה בתחילה, כיצד ייתכן שאנחנו חווים גלים בלתי נראים של אנרגיה ומידע כחומר מוצק ? התשובה היא כי במרחב הקוונטי אירועים מתרחשים במהירות האור, ובמהירות כזו החושים שלנו פשוט אינם מסוגלים לעבד דברים התורמים ונהירים לחוויה התפיסתית שלנו. אנו תופסים חפצים כשונים אלה מאלה משום שגלי האנרגיה נושאים סוגי מידע שונים. סוגי המידע האלה נקבעים לפי תדר הרטט של אותם גלי אנרגיה.

לדוגמא: מכשיר הרדיו שלנו אם נכוון אותו לתדר FM88  נשמע תחנה המשדרת מוסיקה קלה, אם נכוון אותו לתדר FM95.5 נשמע חדשות.

אם כן, העולם הפיזי, עולם החומר והחפצים, מורכב ביסודו של דבר ממידע שמובל באמצעות גלי אנרגיה הרוטטת בתדרים שונים. איננו רואים את העולם כרשת ענקית של אנרגיה משום שהרטט מהיר מדי עבור חושינו. משום שחושינו איטיים מידי ואינם מסוגלים לתפוס גלים בודדים, חושינו מסוגלים לקלוט רק גושי אנרגיה, ואשכולות מידע אשר הופכים בתודעתנו להיות "כיסא", "הגוף שלי", "מים", או כל עצם, כלי, בעל חיים אחר בעולם הפיזי. 

בעיקרון, דבר דומה קורה כשאנחנו צופים בסרט. סרט קולנוע מורכב בפועל מתמונות בודדות וביניהן מרווחים ריקים, אולם בעת הצפייה בסרט, התמונות מוקרנות ברצף מהיר כל כך שהחושים שלנו לא מסוגלים עוד להפריד ביניהן ומה שאנחנו מקבלים הוא זרם של מידע שוטף הנראה לעינינו כסרט רציף.

אם כן, החוויה החושית שלנו אינה אלא מבנה תפיסתי הנוצר בדמיון, התודעה היא שדה של אנרגיה ומידע. כל רעיון הוא אנרגיה ומידע גם כן.

מאין מגיעה התודעה, האחראית לדמיון הזה ? 

רמת הקיום השלישית מורכבת מתבונה/תודעה קוואנטית, הנמצאת בכל מקום בעת ובעונה אחת ויכולה לגרום לריבוי של תוצאות מקבילות במקומות שונים. מתוך המרחב הזה מאורגנים ומסונכרנים כל הדברים בעולם. זהו אם כן, מקור כל "צירופי המקרים" החשובים כל כך לייעוד שלנו. כאשר אנחנו חיים את חיינו מהרמה הזאת, אנחנו יכולים להגשים ספונטנית את כל שאיפותינו, הניסים הם לחם חוקינו, אנו רוקדים עם היקום לצלילי אותה מנגינה והחיים שלנו מתנהלים מתוך זרימה כמו לתפוס גלים, יש "הגיון/רציונאל" אחר אותו יש לקבל וללמוד.  

לסיכום הרמה השלישית היא: חיים מתוך חוקיות גבוהה, השונה מהחוקיות הארצית. בחוקיות זו מה שקובע הוא היכולת שלנו ליצור זרימה, אנרגיה גבוה - שמחה, נדיבות, חוסר שיפוטיות, לרקוד עם היקום לצלילי אותה מנגינה, כמו לתפוס גלים. בניגוד לשליטה, להתנגדות , לשימוש בכוחנות דרכי התנהלות היוצרים "רעש לבן" החוסם את הזרימה ומוריד את התדרים, "הרעש הלבן" נוצר על ידי תבניות סגורות: אני כזה, הוא כזה, כל מה שמופיע לנו כיש דרך מסוימת להיות, לעשות, להאמין....לדעת, להיות צודק, לדעת את הנכון, להאשים, לעשות לא בסדר..... 

לקריאת המשך המאמר -  אהבה, תודעה וניסים בחיים 

שוש מניקס

לפרטים נוספים יש לפנות דרך צור קשר באתר, בטלפון לארז - 052-9970500 או למייל:info@menix.co.il